מרילה רוז'יצקה (?-1944)

ברונקה קליבנסקי מספרת פעילותה עם הפרטיזנים וקבוצת נערות:

"נשארתי בביאליסטוק עד לשחרור. מאז חוסל הגטו התקיימנו בברית אחרונים, כקבוצה זעירה של יהודים בצד ה"ארי". הקשר והעבודה נמשכו. לא הגטו היה עתה היעד, כי אם היער. ... היינו למקשרות של הבריגדה הפרטיזנית.

בצהרי יום חיסול הגטו ופרוץ המרד, 16 באוגוסט 1943 ,הגיעה אלי חייקה גרוסמן מהגטו. היה זה בבחינת נס. יצאנו יחד בכיוון הגטו הגוסס. בדרך, בכיכר קושצ'ושקו, הבחינה חייקה בבחורה שהכירה מהגטו. היתה זאת מרילה רוז'יצקה,  המקשרת שבהנהגה הקומוניסטית. פגישה מקרית זו הפכה להיות גורלית בשבילנו. באמצעות מרילה התקשרנו עם הפרטיזנים והעברנו ליער את השרידים הניצולים מהגטו.

במשך זמן מה היינו גם המשענת הכלכלית לקבוצה זו,  שגדלה והיתה כמעט בלתי מזוינת וחסרת חסות עד שהגיעו הפרטיזנים הסובייטים והצנחנים לסביבות שלנו.  היתה זאת תקופה קשה מאד. כל אחד מאיתנו, הנשארים, התחבט בייסורים וזכרונות משתקים. גם הפרטיזנים החדשים, אלה שעלה בידם להינצל ולהימלט ליער, לא היו שלמים עם צעדם. היו כאלה שראו בצעד זה מעין בריחה ובגידה בחברים ובמשפחות שנפלו בגטו או הובלו למוות.  ואנו, הבחורות המעטות, חייבות היינו להיות החזקות, המרפאות את הפצעים הפיזיים והנפשיים.

היינו בתחילה, מיד לאחר המרד, קבוצה של שש בנות – נציגות של כל התנועולת שפעלו בגטו: אניה רוד וליזה צ'אפניק מהקומוניסטים,  חייקה גרוסמן, חסיה ביליצקה ורבקה מאדייסקה מהשומר הצעיר, ואני מהחלוץ הצעיר – דרור. ב-3 בדצמבר 1943 , ביום בו נהרגה רבקלה, נשארנו חמש.

בקיץ 1944 הרגשנו בעליל את המפלה המתקרבת של הגרמנים. העיר התרוקנה מפקידים ומבכירי הגרמנים. ברחובות נראו גרמנים במדים שאיבדו את יחידותיהם, משוטטים בקבוצות ובבודדים. באותו זמן הועברו רוב אנשי המחתרת מן העיר אל היער, וגם חייקה וחסיה היו ביניהם.  ואילו אני, אניה רוד וליזה צ'אפניק נשארנו בתוך העיר. חשבנו כי באי-סדר שהשתרר בעיר, ערב התבוסה הנאצית הסופית, עלינו לגלות יוזמה. עלה בדעתנו רעיון שכיום הוא נראה בעיני מטורף ואיני יודעת כיצד עבר המבצע הזה מבלי ששילמנו בעדו בראשיתו. היינו עוצרות חיילים גרמנים בודדים, אומרים להם שהם "קאפוט" ומציעים להם שימסרו לנו את נשקם תמורת בגדים אזרחיים. בדרך זאת השגנו רובה אחד בלבד. אולם לא הסתפקנו בכך. עלה בידינו להשיג בתחבולות שונות נשק נוסף.

כאשר הגיע יום השחרור היה ברשותנו, ברשות שלוש בנות יהודיות במחתרת ביאליסטוק, מחסן נשק שלם. המחסן היקר שלנו היה בעיני אנשי הצבא האדום ששחררו את העיר כמחסן גרוטאות מוזר. "

ברונקה קליבנסקי, על מרדכי טננבוים, ילקוט מורשת ט' (1968(

אליזבטה (ליזה) צ'אפניק (גרודנו, פולין 1922 – ישראל, 2007)

כשהגרמנים כבשו את גרודנו נכלאה ליזה בגטו המקומי, והיתה בין ראשוני מארגני המחתרת האנטי-נאצית בגטו. בסוף 1942 נשלחה על ידי ראשי המחתרת לגטו ביאליסטוק, ושם פעלה במחתרת האנטי-פשיסטית. אחרי זמן קצר צורפה להנהלת הארגון ואחר כך עמדה בראשו.

לליזה היתה תעודה ארית מזוייפת על שם מאריה מורוזובסקה, דבר שאיפשר לה לנוע באופן חופשי באיזור. היא היתה בקשר עם החטיבה הפרטיזנית "קסטיוס קאלינובסקי" ואשת קשר של המפקד. היא הצליחה להשיג תוכניות הגנה של הגרמנית ואת מפות שדות המוקשים שפיזרו הגרמנים במקום, וכך יכולו הכוחות הסובייטים לנטרל אותם.

עלתה לישראל מברית המועצות ב-1991.

גרוסמן חייקה (1996-1919)

חייקה גרוסמן אורקין (ביאליסטוק, פולין 1919 – ישראל, 1996): היתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת "השומר הצעיר" בתקופת מלחמת העולם השניה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין.

בזכות המראה החיצוני שלה, גרוסמן הייתה אמונה על הקשר בין המרכזים השונים של התנועה ובעיקר על הפצת דבר ההשמדה השיטתית הצפויה ליהודים. בעזרת חברה מהמחתרת הפולנית השיגה תעודת לידה מזוייפת, שאיפשרה לה לפעול מחוץ לגטו בזהות בדויה, בשם הלינה וורונוביץ, וכך נעה ברכבות בין הגבולות, מן הגטו לצד הארי וחזרה, כשהבסיס שלה היה בביאליסטוק, שם שימשה כחברת מטה שהתכונן למרד הגרעין הראשני ולבניית מחתרת מאורגנת במקום, וכן פעלה לחיזוק הקשרים ובסיסי הפעולה בצד הארי כמו גם במוקדים פרטיזנים ביערת סמוכים.

לאחר האקציה השניה הצליחה גרוסמן להגיע לצד הארי, שם ארגנה דירות מסתור ויצרה קשר עם הקבוצה הפרטיזנית שנשלחה ליערות טרם המרד בטרבלינקה.  עד אוגוסט 1944 פעלה באזור ביאליסטוק כחלק ממטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית ע"ש קלינובסקי, בפעולות שכבר התמחתה בהן: השגת נשק, גיוס פרטיזנים והובלתם ליערות, התווית רשת תקשורת, גיוס כספים ורכש. במקביל הקימה יחד עם מרילה רוזייצקה, ליזה צ'אפניק, חסיה בורנשטיין-בילצקי, אנה רוד וברוניה קליבנסקי  – חמש חברות פרטזניות יהודיות שהתחזו לפולניות – את התא של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בביאליסטוק.

הן ביצעו פעולות סיוע והצלה, פעלו להשגת נשק לפרטיזנים וקישרו בין פרטיזנים יהודים לסובייטים שבאו ברגל או הוצנחו. הקשר בין הוועד לפרטיזנים נותק וחודש עם הגעת הפרטיזנים הסובייטים, והמידע שאספו הנשים שימש את הצבא האדום במבצעיו.

לקראת סוף המלחמה הוציאו הנשים לפועל מבצעים לשחרור שבויים ממחנות עבודה והברחתם ליערות, כאשר בסוף המבצע הן חוברות לפרטיזנים ביערות.

אניה רוד (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943)

אניה רוד ילידת גרודנו, הגיעה עם חברותיה לביאליסטוק בינואר 1943, עם חיסול הגטו בגרודנו.

התגוררה בצד ה"ארי" בביאליסטוק ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

ליזה צ'פניק (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943)

ליזה צ'פניק, ילידת גרודנו, הגיעה עם חברותיה לביאליסטוק בינואר 1943, עם חיסול הגטו בגרודנו.

התגוררה בצד ה"ארי" בביאליסטוק ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

צילה שכנס (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943) Cilia Shahnes (born Grodno, Poland - died Bialystok 1943)

צילה שכנס, ילידת גרודנו, היתה חברת המחתרת החלוצית בגטו גרודנו. בינואר 1943 הגיעה לביאלסטוק, בעקבות החלטת המחתרת אשר צפתה את חיסול הגטו בגרודנו, ושם הצטרפה למחתרת הלוחמת בגטו. יחד עם חברתה חסיה בילצקי העבירה את המעבדה לזיוף מסמכים לגטו ביאליסטוק, תוך שימוש בזהות פולנית בדויה. היא מצאה עבודה ומגורים בצד ה"ארי" של ביאליסטוק, ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

  A native of Grodno, was a member of the Bialystok Underground 

arriving in January 1943, following a decision by the underground after the liquidation of the ghetto in Grodno.

Together with her friend Hasha Biletzki, she joined the armed resistance in the Bialystok ghetto document forgery lab, using a false Polish identity. She found a job and lived on the Aryan side of Bialystok, served as a liaison with the partisan unit in the nearby forest, and helped bring them food, medicine and weapons. She was killed in battle in August 1943.

חסיה בורנשטיין-ביליצקה (גרודנו, 1921 – ישראל, 2011) Hasia Bornstein-Bilitzka (born Grodno 1921, died Israel 2011)

חסיה היתה חברה בקבוצת "השומר הצעיר" שהגיעה מגרודנו לגטו ביאליסטוק והיתה חברה פעילה בוועד האנטיפשיסטי בגטו.

הבריחה נשק למחתרת בגטו ופעלה כמקשרת עם מפקדת הפרטיזנים באיזור, ועסקה בהבריחת מזון, תרופות ונשק. השתתפה במרד בגטו ביאליסטוק שנמשך חמישה ימים, עד שדוכא.

Hasia was a member of Hashomer Hatzsit, and

 got from Grodno Ghetto to Bialystok. She transported weapons to the Underground in the ghetto and acted as a liaison for the partisans in the area, bringing food, medicine and ammunition. She participated in the attempted overthrow of Bialystok Ghetto which lasted five 

days until it was repressed by the Nazis

ברוניה קליבנסקי (גרודנו, 1923 - ישראל, 2011) Bronia / Bronka (Winitzky) Klibanski: born Grodno, Poland, 1923; died Israel, 2011

ברוניה-ברונקה קליבנסקי לבית ויניצקי היתה בוגרת הגימנסיה המקומית וחברה ב"החלוץ הצעיר". בשנות המלחמה עברה לביאליסטוק והיתה פעילה בוועד האנטי פשיסטי בגטו. במסגרת זו פעלה כקשרית ליחידות פרטיזניות שלחמו בסביבה, עסקה ברכישת נשק והברחתו לגטו, העבירה את הארכיון של האי"ל בביאליסטוק לשמירה אל מחוץ לגטו, ושימשה כמקשרת בין מחתרת הגטו למחתרת הפולנית בעיר. לאחר מרד הגטו, באוגוסט 1943, עשתה רבות להצלתם של אלה שנשארו בחיים, ודאגה למצוא להם מקומות מסתור ואמצעי קיום. קיימה קשר ונתנה סיוע ליחידה הפרטיזנית היהודית "פאראויס" שפעלה באיזור והעבירה להם מידע.

היתה חברה בוועד האנטי-פשיסטי בביאליסטוק והשתתפה בפעולות חבלה נגד הגרמנים.

A graduate of local Gymnasia and member of ‘Young Pioneers’ youth movement, she passed the war years in Bialystok and was an active anti-fascist in the ghetto

She acted as a liaison between the Jewish underground units inside the ghetto and Polish underground resistance in town. After the ghetto rebellion in August 1943, Bronia did much to save the thousands of Jews who remained alive; to find them hiding places and means of existence. She kept in contact and gave assistance to Jewish partisan units in the area and passed them information. She was a member of the anti-fascist committee in Bialystok and participated in activities that sabotaged the Nazis until the end of the Holocaust and World War II when she emigrated to Israel

טמה שניידרמן (1917 ורשה – 1943 טרבלינקה) Tama Schneiderman: born Warsaw, 1917, died Treblinka,1943

טמה שניידרמן  הייתה קשרית בתנועת "דרור" בביאליסטוק ובווילנה, ושל הארגון היהודי הלוחם בין שטחי הגנרלגוברמן ואוקראינה. היא המשיכה לקיים את הקשר התנועתי בשם "ונדה מאיבסקה", ביקרה בגטאות והביאה ידיעות, כסף, תחמושת ועיתוניים של התנועה  והייתה הראשונה שהביאה לוורשה את הידיעות על רצח היהודים בפונאר.

בינואר 1943 נקראה על ידי הנהגת הארגון היהודי הלוחם בוורשה להגיע מביאליסטוק כדי להעביר לממשלת פולין הגולה בלונדון מידע ומסמכים חשאיים על ההחלטה להגביר את קצב השמדת היהודים, נתפסה עם בואה לוורשה ונרצחה בטרבלינקה.

Was a liaison for the ‘Dror’ Underground movement between Bialystok and Vilna, and in Poland and the Ukraine. She delivered information, money, ammunition, secret papers, newspapers, to the Underground and was the first to bring to Warsaw information about the Nazis murder of the Paneriai Jews near Vilnius.

In January 1943, she was called upon by the leadership of the Jewish Underground to deliver to the Polish government in exile in London, secret papers proving the Nazis decision to step-up their extermination of the entire Jewish population. She was caught upon her arrival in Warsaw and executed in Treblinka.

שמואל מרקוביץ פבזנר (רוסיה 1912 – רוסיה 1991)

ביוני 1941 כשפלשו הגרמנים לדרוסקנינקי שבליטא, היה שמואל מנהל מחנה קיץ בעיר לכ-300 נערים מביאליסטוק מטעם תנועת נוער קומוניסטית, וקיבל הוראה לפנות את כל ילדי המחנה ברכבת כדי להחזירם להוריהם בביאליסטוק. שמואל מינה עצמו למפקד הרכבת והורה לנהג הקטר לשנות את כיוון הנסיעה לווילנה שבליטא. הרכבת המשיכה להרי אוראל, תחת פיקודו של פבזנר, נתונה להתקפות מטוסי הגרמנים, בנסיעה שנמשכה כשבועיים.

כל אימת שנתקלו בהפגזה אווירית עצרה הרכבת את נסיעתה והילדים התפזרו ביערות, בין השיחים שלצד המסילה. בתקיפות נפגעו חלק מהילדים, אולם בעיקר נפגעו הקרונות. בתום כל תקיפה ספר פבזנר את כל הילדים והובילם בחזרה אל הרכבת.

ב-2 ביולי 1941 הגיעה הרכבת לתחנה האחרונה בעיר סאראפול, ומשם הועברו הילדים לכפר קראקולינו שבהרי אוראל. פבזנר הקים במקום בית ספר עבור הילדים ודאג לכל מחסורם, כולל אוכל, שהיה בצמצום, וביגוד חם כדי לשרוד בקור החורפי של 40 מעלות מתחת לאפס. פבזנר קיבל על עצמו להיות אחראי על הילדים מרגע הפינוי ועד כשנה לאחר המלחמה, ובמשך אותן חמש שנים היה להם לאב ודאג למלא את כל מחסורם במסירות יוצאת דופן ולהבטיח את ביטחונם של הילדים, חינוכם וטובתם.

הילדים היהודים ששהו במחנה לא ידעו דבר על גורל בני משפחותיהם עד לאחר המלחמה. ב-2 ביוני 1946, כמעט חמש שנים מאז שברח עם הילדים מפני ההפצצות הגרמניות במחנה הפיונירים בדרוסקנינקי, ליווה פבזנר את 59 הילדים לגבול הפולני, כדי להיפרד מהם, תוך סיכון עצמי רב. הקבוצה עלתה לישראל ונקלטה בארץ בקיבוץ דרור.

פבזנר נשאר בברית המועצות אחרי המלחמה וזכה להוקרת ממשלות פולין וברית המועצות על הצלת ילדים פולנים. כהוקרה לפעילותו קיבל את "אות המציל היהודי" מטעם ארגון "בני ברית" והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה (JRJ).

75 years ago, the Nazis launched Operation Barbarossa. Caught under fire were 140 Jewish children. Zeev Balgali, 15, and Yitzhak Niv, 9, were among them. Shmuil Pevzner, the 29 year old Jewish director took action. He tried to send the children back home to Bialystok but attacks had destroyed the city. Pevzner knew a safe place would be in Soviet territory so he forced a train conductor with an empty gun. After 12 days they made it to the Ural Mountains. “Shmuil is the angel who saved us,” said Zeev, today 90. Once in the Mountains, Pevzner cared for the children. The Nazis had taken over Bialystok; on June 27, 1941, they murdered 2,000 Jews in one day; built ghettoes; thousands of Jews sent to camps and killed. When the children returned home, Balgali reported, “I was one of four kids who found a parent alive.” In Udmurtia, Pevzner married, had a family and worked as an educator. He stayed in contact with the rescued children.

The 120 children in Israel felt that their rescuer was never properly recognized. Pevzner, was decorated by Poland and the Soviet Union, but unknown in Israel. In 1997, Yad Vashem recognized Stasys Sviderkis, as a 'Righteous Among The Nations', Non-Jew, for his role in the rescue,but Pevzner was not even mentioned.  “It was important that Shmuil receive the recognition he deserved”, said Yitzhak, today 84. Last year, Niv and Balgali saw a news story of a Holocaust memorial event recognizing Jews who rescued other Jews during the Holocaust and they contacted Alan Schneider, director of the Jerusalem B’nai B’rith. “This year’s ceremony, the Committee to Recognize the Heroism of Jews during the Holocaust (JRJ: established by Haim Roet, Holocaust survivors and rescuers), seeks to right the historical wrong, by giving Shmuil Pevzner the recognition he deserves." said Schneider. Pevzner’s son, Dr. Pevzner and his son, Boris will travel to Israel on May 5,^, 2016 to attend the KKL-JNF Holocaust Holocaust Remembrance Day Ceremony.

Written by Anav Silverman                                          

adapted from The Jerusalem Post, May 3, 2016