אליזבטה (ליזה) צ'אפניק (גרודנו, פולין 1922 – ישראל, 2007)

כשהגרמנים כבשו את גרודנו נכלאה ליזה בגטו המקומי, והיתה בין ראשוני מארגני המחתרת האנטי-נאצית בגטו. בסוף 1942 נשלחה על ידי ראשי המחתרת לגטו ביאליסטוק, ושם פעלה במחתרת האנטי-פשיסטית. אחרי זמן קצר צורפה להנהלת הארגון ואחר כך עמדה בראשו.

לליזה היתה תעודה ארית מזוייפת על שם מאריה מורוזובסקה, דבר שאיפשר לה לנוע באופן חופשי באיזור. היא היתה בקשר עם החטיבה הפרטיזנית "קסטיוס קאלינובסקי" ואשת קשר של המפקד. היא הצליחה להשיג תוכניות הגנה של הגרמנית ואת מפות שדות המוקשים שפיזרו הגרמנים במקום, וכך יכולו הכוחות הסובייטים לנטרל אותם.

עלתה לישראל מברית המועצות ב-1991.

גרוסמן חייקה (1996-1919)

חייקה גרוסמן אורקין (ביאליסטוק, פולין 1919 – ישראל, 1996): היתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת "השומר הצעיר" בתקופת מלחמת העולם השניה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין.

בזכות המראה החיצוני שלה, גרוסמן הייתה אמונה על הקשר בין המרכזים השונים של התנועה ובעיקר על הפצת דבר ההשמדה השיטתית הצפויה ליהודים. בעזרת חברה מהמחתרת הפולנית השיגה תעודת לידה מזוייפת, שאיפשרה לה לפעול מחוץ לגטו בזהות בדויה, בשם הלינה וורונוביץ, וכך נעה ברכבות בין הגבולות, מן הגטו לצד הארי וחזרה, כשהבסיס שלה היה בביאליסטוק, שם שימשה כחברת מטה שהתכונן למרד הגרעין הראשני ולבניית מחתרת מאורגנת במקום, וכן פעלה לחיזוק הקשרים ובסיסי הפעולה בצד הארי כמו גם במוקדים פרטיזנים ביערת סמוכים.

לאחר האקציה השניה הצליחה גרוסמן להגיע לצד הארי, שם ארגנה דירות מסתור ויצרה קשר עם הקבוצה הפרטיזנית שנשלחה ליערות טרם המרד בטרבלינקה.  עד אוגוסט 1944 פעלה באזור ביאליסטוק כחלק ממטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית ע"ש קלינובסקי, בפעולות שכבר התמחתה בהן: השגת נשק, גיוס פרטיזנים והובלתם ליערות, התווית רשת תקשורת, גיוס כספים ורכש. במקביל הקימה יחד עם מרילה רוזייצקה, ליזה צ'אפניק, חסיה בורנשטיין-בילצקי, אנה רוד וברוניה קליבנסקי  – חמש חברות פרטזניות יהודיות שהתחזו לפולניות – את התא של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בביאליסטוק.

הן ביצעו פעולות סיוע והצלה, פעלו להשגת נשק לפרטיזנים וקישרו בין פרטיזנים יהודים לסובייטים שבאו ברגל או הוצנחו. הקשר בין הוועד לפרטיזנים נותק וחודש עם הגעת הפרטיזנים הסובייטים, והמידע שאספו הנשים שימש את הצבא האדום במבצעיו.

לקראת סוף המלחמה הוציאו הנשים לפועל מבצעים לשחרור שבויים ממחנות עבודה והברחתם ליערות, כאשר בסוף המבצע הן חוברות לפרטיזנים ביערות.

רייזל (רוז'קה) קוֹרצ'ק-מַרלָא (ביילסק, פולין 1921 – ישראל 1988) Różka Korczak-Marla

נולדה כבת הבכורה בעיירה ביילסק (Bielska), הסמוכה לעיר פלוצק, וגדלה במשפחה מסורתית. בילדותה למדה ב"חדר" ובבית ספר פולני.

לאחר פרוץ המלחמה עברה לווילנה והצטרפה ל"שומר הצעיר", וה-1941 הועברה לגטו שם, יחד עם חבריה, ייסדו את ארגון הפרטיזנים (פפא"ו; FPO), שקם על מנת ללחום בנאצים. במקביל אימצה וטיפלה בשתי יתומות ועבדה במכון יהודי, שהוקם עוד לפני המלחמה ופעל בגטו לצורך תיעוד קורות יהדות ליטא.

לאחר שאפסו הסיכויים להנהיג מרד כללי בתוך הגטו החליטו חלק מחברי הפפא"ו להמלט מהגטו ולהצטרף לפרטיזנים ביערות רודניקי (Rudninkai), בספטמבר נמנתה על אחרוני הלוחמים שברחו מן הגטו דרך תעלות הביוב בלקחה עמה את ארכיון מסמכי פפא"ו.

היא הצטרפה ליחידת לוחמים יהודית בראשותו של קובנר. תפקידה ביחידה היה לרכוש ולהשיג מזון ולדאוג לחלוקתו, לטפל בכביסה ובעניינים אחרים ובמקביל ללחום על זכותה וזכותן של נשים אחרות לקחת חלק פעיל בלחימה נגד הנאצים.

המחתרת הבלגית

 המחתרת היהודית בבלגיה עסקה בזיוף מסמכים ובעזרה ליהודים ולפרטיזנים, וזאת באמצעות שני ארגונים שפעלו ברחוב היהודי: "סולידאריטה" השמאלית הפרוגרסיבית ו-"עזרה הדדית" של פועלי ציון שמאל (מפלגה יהודית סוציאליסטית ציונית, שאהדה את ברית המועצות), ועסקו גם בתעמולה אנטי נאצית. בסוף 1941 ארגונים אלה הצטרפו ל"וועד להגנת היהודים" שהיה מסונף לחזית השחרור הבלגית. גם המזכיר הכללי של הקהילה היהודית הצטרף למחתרת. עד מהרה נוצרו ועדים מקומיים של המחתרת, בהם נטלו חלק כל הקבוצות הפוליטיות של הציבור היהודי.

הוועדים עסקו בזיוף תעודות, בתעמולה בכרזות רחוב ומעל לדפי העיתונים. הוועדים אף עסקו בסעד ובעזרה לפרטיזנים. הם סיפקו ליהודים דירות מסתור ותעודות מזון מזויפות.

   

אחד מתחומי הפעולה הראשיים של המחתרת היה הצלת ילדים. למעלה מ-3,000 ילדים יהודים נמסרו על ידי הוריהם והוסתרו בבתי ילדים בלגיים, אצל משפחות בלגיות ובמנזרים.

המאבק עם משתפי הפעולה עם הנאציים והחמרת צעדי הנאצים נגד היהודים הבשילו את רעיון המאבק המזוין. 

בשנת 1941 קמה קבוצת הפרטיזנים היהודיים הראשונה. היא החלה פעולותיה בחבלה בבתי חרושת יהודיים שעבדו למען הגרמנים. כעבור שנה מנתה המחתרת 9 חברים שחולקו ל-3 כיתות בפיקודו של שרל רוכמן. בזמן זה הצטרפה המחתרת לצבא המחתרת הבלגי, אך שמרה על אופייה היהודי. במחצית השנייה של שנת 1943 מנתה המחתרת 60-70 חברים. בנוסף אליהם היו יהודים שהצטרפו ישירות לצבא המחתרת הבלגי..

פאני סולומיאן-לוץ (פינסק, 1919-ישראל, 1998 )

פאני נולדה בפינסק אך בגיל צעיר עברה לוורשה ובתקופת לימודיה היתה פעילה באגודת "אביביה" וב"מכבי". בוורשה עבדה כמורה להתעמלות ושימשה מדריכה להתעמלות רפואית בבתי חולים גדולים.

עם פרוץ המלחמה חזרה לוורשה מהשתלמות בשבדיה, ולאחר נפילת וורשה חזרה לפינסק, ושימשה קשרית של גרעיני הפרטיזנים הראשונים. עם חיסול הגטו הצליחה לעבור ליערות פולסיה, שם הצטרפה לפרטיזנים ועבדה בתחילה כ"אחות" בפלוגות קטנות ואחר כך כרופאה של בריגת הצנחנים בדרגת סרן.

לאחר המלחמה עלתה לישראל עם בעלה רפאל לוץ.

דב פרידמן בורקה (וילנה, פולין? – יערות רודניקי 1943)

דב נולד בוילנה והיה פעיל בתנועת "בית"ר" מוילנה. בימי הכיבוש הגרמני נכלא בגטו וילנה.

שירת מטעם המחתרת במשטרת הגטו היהודית, וניצל את תפקידו לזיוף תעודות ומסמכים עבור חברי המחתרת.

עמד בראש אחת הקבוצות שיצאה ליערות כדי להכין בסיס פרטיזנים.

נהרג בקרב ביערות רודניקי עם "פולנים לבנים", באוגוסט 1943 .

בת שבע (ז'ניה) אייכנבוים (פולין, ? – פולין 1944)

נולדה פולטוסק, פולין. כשהגרמנים כבשו את עירה, ברחה לעיר סלונים שהיתה בשטח השליטה הסוביטים, ולאחר כיבוש האיזור הזה על ידי הגרמנים, נכלאה בגטו המקומי.

עם חיסול הגטו, ביולי 1942, ברחה והגיעה לגדוד פרטיזינים, שם שימשה כחובשת, והצטרפה ליחידה הלוחמת היהודית מגדוד 51.

ז'ניה השתתפה בקרבות רבים נגד הגרמנים והצטיינה במיקוש רכבות. לז`ניה השתתפה בקרבות רבים נגד הגרמנים והצטיינה במעשי-מיקוש. לזכותה נזקפו מיקוש והשמדה של 13 רכבות האויב שהוליכו חיילים, נשק וחומרי מלחמה. כהוקרה על אומץ ליבה קיבלה ממפקדה נשק אישי אוטומטי, שרק לעיתים רחוקות ניתן נשק כזה בידי אישה פרטיזנית.

ז`ניה נפלה בקרב נגד הגרמנים בעת שהם נסוגו, יום אחד בלבד לפני שהאיזור שוחרר באופן מוחלט. נספתה בדרוהוצ'ין ב-23 במרץ 1944

לאחר מותה הוענקו לה העיטורים: "אות הכוכב האדום" ומדלית פרטיזן מלחמת המולדת דרגה א`. הוצעה גם לקבלת אות "הדגל האדום" ותואר "גיבור ברית המועצות".

מרדכי (מוטיק) גורביץ`

נולד ב-ברנוביץ' (אז פולין). כשהגרמנים כבשו את העיר הוא נכלא בגטו, ושם הצטרף לארגון היהודי הלוחם. בעת האקציה השניה ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים, והיה למפקד קבוצת חבלנים. לזכותו 

נזקפת הורדת 12 רכבות של הגרמנים. הצטיין באומץ לב בקרבות ומונה למפקד פלוגה.

בסוף 1943 יצא לתקוף את הגרמנים בכביש בריסק-מוסקבה ונלחם עם פלוגתו נגד כח גרמני גדול. 

נפצע ומת מפצעיו על יד דרוהיצ'ין.

אניה רוד (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943)

אניה רוד ילידת גרודנו, הגיעה עם חברותיה לביאליסטוק בינואר 1943, עם חיסול הגטו בגרודנו.

התגוררה בצד ה"ארי" בביאליסטוק ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

ליזה צ'פניק (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943)

ליזה צ'פניק, ילידת גרודנו, הגיעה עם חברותיה לביאליסטוק בינואר 1943, עם חיסול הגטו בגרודנו.

התגוררה בצד ה"ארי" בביאליסטוק ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

מאשה ברוסקינה (מינסק 1924 - מינסק 1941) Masha Bruskina: born in Minsk in 1924, died 1941

מאשה ברוסקינה נולדה במשפחה יהודית בעיר מינסק ב-1924. בשנת 1941, ימים ספורים לפני פלישת גרמניה לברית המועצות, סיימה את בית הספר התיכון.

בסוף יוני 1941, כאשר הגרמנים כבשו את מינסק, הושמה משפחתה של מאשה, יחד עם שאר יהודי העיר, בגטו. מאשה הצליחה לברוח מהגטו אל הצד הארי של העיר, שם הצטרפה (בזהות בדויה) למחתרת האנטי-נאצית שהתארגנה בעיר לאחר הכיבוש. לפי הנחיית מפקד המחתרת היא התחילה לעבוד כסייעת בבית החולים לשבויי מלחמה סובייטים במינסק. 

במהלך עבודתה הבריחה לתוך בית החולים בגדים אזרחיים ותעודות מזויפות, אשר היו אמורים לאפשר לשבויים, משהחלימו, לברוח מבית החולים אל היערות ושם להצטרף ליחידות הפרטיזנים.

בתחילת אוקטובר 1941 ניסתה קבוצה גדולה של שבויי המלחמה להימלט מבית החולים. הבריחה נכשלה, חלק מהשבויים נהרגו ואלו שנשבו - עונו קשות. אחד מהם הסגיר את מאשה. ב-14 באוקטובר 1941 היא ועוד שני חברי המחתרת נעצרו על ידי הגסטאפו. היא הוכתה ועונתה לאחר שנתפסה, אך רוחה לא נשברה. היא הצליחה להגניב פתק לאמה מהכלא, בו כתבה כי הדבר היחיד שמדאיג אותה זה הצער שהיא גורמת לה. היא גם ביקשה ממנה להביא לה בגדים נקיים, כיוון שהיא רוצה להיות לבושה בצורה הולמת כאשר יוציאו אותה להורג.

ב-26 באוקטובר 1941 הוצאו להורג בתלייה מאשה ברוסקינה ושני חבריה למחתרת מינסק - קיריל טרוס וולדימיר וולודיה שרבצביץ'. הם הובלו בתהלוכה ברחובות מינסק כשמאשה, ידיה כבולות, נושאת על חזה שלט בו נכתב בגרמנית וברוסית: "אנחנו פרטיזנים וירינו בכוחות גרמניים". ההוצאה להורג בוצעה בשער מפעל לייצור שמרים על ידי חיילים גרמנים ומשתפי הפעולה הליטאים.

In June 1941, just after graduating from high school and after the Nazis had occupied Minsk, she managed to escape from the ghetto to the Aryan side of the city, where she joined the anti-Nazi underground in the city using a false Aryan identity. During her work at a hospital she brought civilian clothes and false documents, allowing prisoners to escape from the hospital to the forests to join the partisans there.

At the beginning of October 1941 a large group of prisoners of war tried to escape from the hospital but failed and some prisoners were killed and those captured - tortured. One of them reported Masha to the Gestapo.

On 14 October 1941, she and two others were arrested beaten and tortured when caught, but her spirit was not broken by the Gestapo. She managed to slip a note to her mother from prison, where she wrote that the only thing that worries her is the grief it causes her. She also asked her to bring her clean clothes, because she wants to be dressed appropriately when her death sentence is carried out.

On 26 October 1941, Bruskina Minsk, Kirill Tros, and Vladimir Volodya Srbtzbitz were hanged. They were first led in a procession through the streets of Minsk as Masha, with her hands tied, carrying a sign on her chest written in German and Russian: "We are partisans and shot German troops". The execution was carried out by German soldiers and Lithuanian collaborators.

צילה שכנס (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943) Cilia Shahnes (born Grodno, Poland - died Bialystok 1943)

צילה שכנס, ילידת גרודנו, היתה חברת המחתרת החלוצית בגטו גרודנו. בינואר 1943 הגיעה לביאלסטוק, בעקבות החלטת המחתרת אשר צפתה את חיסול הגטו בגרודנו, ושם הצטרפה למחתרת הלוחמת בגטו. יחד עם חברתה חסיה בילצקי העבירה את המעבדה לזיוף מסמכים לגטו ביאליסטוק, תוך שימוש בזהות פולנית בדויה. היא מצאה עבודה ומגורים בצד ה"ארי" של ביאליסטוק, ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

  A native of Grodno, was a member of the Bialystok Underground 

arriving in January 1943, following a decision by the underground after the liquidation of the ghetto in Grodno.

Together with her friend Hasha Biletzki, she joined the armed resistance in the Bialystok ghetto document forgery lab, using a false Polish identity. She found a job and lived on the Aryan side of Bialystok, served as a liaison with the partisan unit in the nearby forest, and helped bring them food, medicine and weapons. She was killed in battle in August 1943.

חבורת בלסקי The Bielski partisans

יחידת הפרטיזנים של בלסקי, המכונה גם האחים בלסקי, קבוצת בלסקי או חבורת בלסקי, הייתה קבוצת יהודים פרטיזנים שפעלה באיזור נובוגרודק ולידא בפולין (היום מערב ביאלורוס). הקבוצה פעלה בהנהגתם של האחים טוביה, זוס ועשהאל בלסקי, בני הכפר סטאנקיביץ'. במשך למעלה משנתיים שרדו בחסות הקבוצה 1,236 יהודים במלחמה.

בדצמבר 1941, לאחר שההורים דוד וביילה נהרגו בגטו ואתם בני משפחה נוספים, הצליחו ארבעה מהאחים בלסקי, יחד עם 17 תושבי גטו נוספים, להמלט ליער הסמוך וייסדו את הגרעין של קבוצת הפרטיזנים, שהחלה לפעול באביב 1942. הקבוצה, שכללה בראשיתהּ 40 איש, גדלה בהמשך במהירות.

מפקד הקבוצה היה האח הבכור, טוביה, ושליחיו לגטו גייסו חברים נוספים לקבוצה, ששהתה ביער נאליבוקי. מאות אנשים הצטרפו למחנה, ובשיאו היו בו 1,230 איש, 70% מתוכם נשים ילדים וקשישים. איש לא נדחה, וכ-150 נטלו חלק פעיל בפעולות צבאיות.

הפרטיזנים חיו במחפורות ובמבנים ארעיים ביער (זימלנקה). בנוסף נבנו בנייני ציבור: מטבח, טחנה, מאפייה, בית מרחץ, מרפאה ומחנה הסגר לחולים במחלות מדבקות.עדרי פרות סיפקו חלב.

מתחם בתי המלאכה סיפק ללוחמים את התשתית הלוגיסטית, שסייעה מאוחר יותר גם לפרטיזנים הסובייטים באזור. אלו כללו חייטים, סנדלרים, אמני עור ומתכת, נגרים, יצרני כובעים, ספרים ואף שענים שסיפקו את תוצרתם לקבוצה ככלל, וללוחמים בפרט, כל אחד לפי יכולתו.

במסגרת המאמץ לכלכל את כל המחנה פשטו לוחמי הקבוצה על כפרי הסביבה והחרימו מוצרי מזון. הפרטיזנים בחבורת בלסקי היו קשורים לפרטיזנים הסובייטים שפעלו באזור יער נליבוקי תחת גנרל פלטון. מספר ניסיונות של הפיקוד הסובייטי לספח את הקבוצה נדחו, והקבוצה שמרה על מבנה המקורי ונותרה תחת הנהגתו של טוביה. כך יכל להמשיך להגן על האוכלוסייה היהודית ולקיים, בד בבד, פעילות קרבית. עצמאות זו הובילה לבעיות בהמשך.

הקבוצה חולקה לשתי יחידות, "אורדז'וניקידזה" – שהונהגה על ידי זוס והצטרפה לפעילות הלוחמה של הפרטיזנים הסובייטים, ו"קאלינין" – שהונהגה על ידי טוביה. לפי מסמכיהם הרגו היחידות 381 חיילי אויב, חלקם בפעולות משותפות עם הפרטיזנים הסובייטים. 49 מחברי הקבוצה נהרגו בלחימה.

 The Bielski partisans were an organization of Jewish partisans who rescued Jews from extermination and fought against the Nazi German occupiers and their collaborators in the vicinity of Nowogródek (Navahrudak) and Lida in German-occupied Poland (now western Belarus). They are named after the Bielskis, a family of Polish Jews who led the organization. Under their protection, 1,236 Jews survived the war, making it one of many remarkable rescue missions in the Holocaust. The group spent more than two years living in the forests and was initially organised by members of the Bielski family. The four Bielski brothers, Tuvia, Alexander (also known as "Zus"), Asael and Aron Bielski managed to flee to the nearby forest after their parents and other family members were killed in the ghetto in August 1941. Together with 13 neighbours from the ghetto, they formed the nucleus of their partisan combat group in the spring of 1942. Originally, the group consisted of around forty people, but grew quickly, at its peak, 1,236 people belonged to the group, and 70% were women, children, and the elderly. About 150 engaged in armed operations. 

חבורת בורשצ'וב Borszczów

קבוצת צעירים, רובם יוצאי בית"ר (ברית טרומפלדור) מאיזור בורשצ'וב (היום אוקראינה) תכננו פעולות התנגדות והברחת יהודים מהגטו הפתוח של בורשצ'וב ליערות הסמוכים.

החבורה, שמנתה כמה עשרות חברים, כונתה חבורת בורשצ'וב או כנופיית בורשצ'וב, ובין חבריה היו וולף אשנדורף, שהיה מפקדה הראשון,  יואל ויינטראוב, קלמן שווארץ, נוסיה צימט-צוקר ובעלה - יהושע צוקר - שהפך לימים למפקד הכוח, בייריש צוקר אחיו של יהושוע, יוסף שוורץ

אנשי החבורה הצליחו לרכוש כמות קטנה של נשק, וימצים ספורים קודם לחיסול הגטו הוציאו קבוצת חברים ליערות הסביבה ושם דאגו להם למסתור, מזון, וביגוד.

בנובמבר 1943, ביצעה החבורה, בפיקודו של יהושע צוקר, פעולה לשחרור אסירים הכלואים בכלא בורשצ'וב במהלכה שוחררו כ-50 אסירים בניהם כ-20 יהודים. כתוצאה מכך ריכז נגדם הצבא הגרמני כוח תקיפה גדול שהיה מלווה בשיריון ומרגמות בקרב אותו מכנים ניצולי היערות "הקרב האחרון". למרות אי השוויון הבולט בין הכוחות הנלחמים, הקרב ארך שעות רבות במהלכן נהרגו לוחמים גרמניים רבים.

גם הלוחמים היהודים נפגעו ומלאי התחמושת שלהם אזל במהירות. למפקדי היחידה היה ברור ש-15 הלוחמים שנותרו בחיים עלולים ליפול בשבי בידי הגרמנים ובמידה ומישהו יישבר בחקירה, הוא עשוי לסכן את חייהם של כ-2000 יהודים שהוסתרו ביער. חברי הכנופייה נלחמו עד כמעט הכדור האחרון ואז החליטו לשים קץ לחייהם ולבצע התאבדות קבוצתית, 
כשרבים מחבריה הרגו אחד את השני, בכדוריהם האחרונים

Borszczów (today Ukraine):

A group of young fighters (Beitar) planned acts of resistance against the Nazis and assisted Jews to escape from the Borshchiv ghetto into the nearby forests; providing them with food, clothing, and shelter. In November 1943, the group carried out a prison break of 50 prisoners of which 20 were Jews, under the leadership of Yehoshua Zucker. As a result, the German army sent an attack against them including tanks and shells; leading this to become known as the “Final Battle”. Despite the inequality between the sides, the battle lasted for several hours and caused the deaths of many German soldiers.

The Jewish fighters also suffered casualties and their ammunition dwindled. The officers of the remaining 15 fighters were aware that if they remained alive, they could possibly be taken prisoner by the Nazis and break under torture risking the lives of the now – approximately 2000 Jews in hiding in the forests. The members of the units fought on until almost the last bullet, deciding that their final act of resistance would be a group suicide, each one killing another, including the wife of one of the fighters, with their last bullets.  

(This can be seen on: “The story that began with a post” season 1, episode 1)

אפשר לראות את הסיפור בתוכנית: "הסיפור שמתחיל בפוסט", עונה 1, פרק 1)

חסיה בורנשטיין-ביליצקה (גרודנו, 1921 – ישראל, 2011) Hasia Bornstein-Bilitzka (born Grodno 1921, died Israel 2011)

חסיה היתה חברה בקבוצת "השומר הצעיר" שהגיעה מגרודנו לגטו ביאליסטוק והיתה חברה פעילה בוועד האנטיפשיסטי בגטו.

הבריחה נשק למחתרת בגטו ופעלה כמקשרת עם מפקדת הפרטיזנים באיזור, ועסקה בהבריחת מזון, תרופות ונשק. השתתפה במרד בגטו ביאליסטוק שנמשך חמישה ימים, עד שדוכא.

Hasia was a member of Hashomer Hatzsit, and

 got from Grodno Ghetto to Bialystok. She transported weapons to the Underground in the ghetto and acted as a liaison for the partisans in the area, bringing food, medicine and ammunition. She participated in the attempted overthrow of Bialystok Ghetto which lasted five 

days until it was repressed by the Nazis

ברוניה קליבנסקי (גרודנו, 1923 - ישראל, 2011) Bronia / Bronka (Winitzky) Klibanski: born Grodno, Poland, 1923; died Israel, 2011

ברוניה-ברונקה קליבנסקי לבית ויניצקי היתה בוגרת הגימנסיה המקומית וחברה ב"החלוץ הצעיר". בשנות המלחמה עברה לביאליסטוק והיתה פעילה בוועד האנטי פשיסטי בגטו. במסגרת זו פעלה כקשרית ליחידות פרטיזניות שלחמו בסביבה, עסקה ברכישת נשק והברחתו לגטו, העבירה את הארכיון של האי"ל בביאליסטוק לשמירה אל מחוץ לגטו, ושימשה כמקשרת בין מחתרת הגטו למחתרת הפולנית בעיר. לאחר מרד הגטו, באוגוסט 1943, עשתה רבות להצלתם של אלה שנשארו בחיים, ודאגה למצוא להם מקומות מסתור ואמצעי קיום. קיימה קשר ונתנה סיוע ליחידה הפרטיזנית היהודית "פאראויס" שפעלה באיזור והעבירה להם מידע.

היתה חברה בוועד האנטי-פשיסטי בביאליסטוק והשתתפה בפעולות חבלה נגד הגרמנים.

A graduate of local Gymnasia and member of ‘Young Pioneers’ youth movement, she passed the war years in Bialystok and was an active anti-fascist in the ghetto

She acted as a liaison between the Jewish underground units inside the ghetto and Polish underground resistance in town. After the ghetto rebellion in August 1943, Bronia did much to save the thousands of Jews who remained alive; to find them hiding places and means of existence. She kept in contact and gave assistance to Jewish partisan units in the area and passed them information. She was a member of the anti-fascist committee in Bialystok and participated in activities that sabotaged the Nazis until the end of the Holocaust and World War II when she emigrated to Israel

אלכסנדר בוגן (קצנבוג) (אסטוניה, 1916 – ישראל, 2010) Alexander (Katzenbog) Bogen: born Estonia 1916, died Israel 2010

עם תחילת מלחמת העולם השניה הצטרף אלכסנדר בוגן לארגון הפרטיזנים המאוחד בווילנה. ביולי 1943 ברח ליערות נארוץ (Narocz) בביאלורוס, ושם פיקד על יחידה של כ-30 פרטיזנים יהודים.

הבריח יהודים מהגטו ליערות, אימן אותם ללחימה והוביל אותם לפעולות נגד הגרמנים.

לאחר המלחמה השלים את לימודי האמנות, לימד באקדמיה לאמנות בלודז' בפולין, והקים את מחלקת האמנות בבית הספר ויצ"ו צרפת בישראל.

At the beginning of World War II, Alexander Bogen joined the Partisans in Vilna. In July 1943, he escaped to Narocz Forest in Belarus, where he led a unit of 30 Jewish partisans. He assisted other Jews in escaping to the forest; trained them to fight and led them in actions against the Nazis.

After the war, he completed his Art studies at Lodz Academy in Poland and founded the Art Department at the WIZO France School in Israel.

זלדה טרגר (וילנה, 1920 - ישראל, 1987)

זלדה טרגר – ניסנילביץ' היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר". בספטמבר 1941 הועברה עם יהודי וילנה לגטו. לאחר כחודש הצליחה לצאת  מהגטו והסתתרה בעיר, במסווה של נוצרייה. במרס 1942 חזרה מרצונה לגטו והצטרפה למחתרת – פ.פ.או. היהודית בגטו.

ביולי 1943 נאסרה ביחד עם אחרים מחברי המחתרת בידי המשטרה היהודית, כבני ערובה בדרישה להסגיר את איציק ויטנברג, מפקד המחתרת, ושוחררו כשויטנברג הסגיר את עצמו.

בספטמבר 1943 חוסל גטו וילנה. זלדה וחבריה למחתרת יצאו ליערות רודניקי והקימו גדוד פרטיזנים יהודי בפיקודו של אבא קובנר. עוד לפני שעזבה את הגטו בעצמה הבריחה זלדה קבוצות אנשים ונשק מהגטו ליער.

על זלדה הוטל לשוב העירה. באחד ממבצעיה הרבים ליוו אותה שישה לוחמים. בתפקידה זה של מקשרת בין היער לעיר, הביאה זלדה נשק, ידיעות בגדים ותרופות. תפקידה הנוסף היה לנסות להעביר ליער את היהודים שנשארו בעיר לאחר חיסול הגטו. חמש פעמים נפלה זלדה בידי הגרמנים והליטאים והצליחה  להתחמק. 

ביער  החל הקשר בינה ובין בעלה – נתנאל (סנקה ) ניסלביץ'. ביולי 1944 נכנסו זלדה וחבריה עם הצבא האדום לווילנה. לאחר שחרורה של וילנה, החלה זלדה לפעול עם חבריה להעלאת יהודים ארצה. פעילות זו נקראה אחר כך בשם "הבריחה" וכללה ריכוז של יהודים והעברתם דרך גבולות באורח בלתי לגאלי.

זלדה עלתה ארצה ביוני 1946.

יחיאל (איליה) שיינבאום (אודסה, 1914 - גטו וילנה 1943) Yechiel Sheinbaum: born Odessa 1914, died Vilna Ghetto 1943

יחיאל (איליה) שיינבאום היה חבר בתנועת "דרור" ובהכשרת קלוסובה. למד הנדסת חשמל, ושירת כקצין בצבא הפולני. אירגן את סניפי תנועת "דרור" בפולין.
בשלהי שנת 1939עסק בהעברת חברים מפולין, מהחלק שהיה תחת הכיבוש הנאצי, דרך ווהלין לווילנה.

עם הכיבוש הנאצי היה אחד ממפקדי הלוחמים בגטו וילנה; יחידתו כונתה "יחידת הלוחמים של יחיאל" שחבריו נטלו חלק בולט בעיצוב תנועת ההתנגדות. ארגון זה הציב לעצמו כמטרה להקים קבוצות גדולות ככל האפשר ולהוציאן למלחמת פרטיזנים ביער. הארגון, בהנהגתו של יחיאל שיינבוים, הצליח להעביר ליערות כמה מאות פרטיזנים שהיו הגרעין לקבוצות הפרטיזנים היהודיות.

יחיאל נהרג במהלך קרב נגד הנאצים בגטו ווילנה, ונקבר בבית העלמין הישן בעיר

Yechiel (Ilyah), was a member of the ‘Dror’ youth movement, taught electrical engineering, was an officer in the Polish Army and organized branches of the Dror movement in Poland.

In 1939 under Nazi occupation, he managed to transfer friends from Vauxlein to Vilna. There in the Vilna Ghetto, he became one of the major forces behind the Resistance movement. This organization set out to build a large group of partisan fighters in the forests nearby. Under the Sheinbaum’s leadership it succeeded in transferring several hundred fighters and became the seed of the Jewish partisan groups in the area.

טוסיה אלטמן (1918 ליפנו – 1943 פולין)

טוסיה (טאובה, טובה, יונה) אלטמן היתה חברה בהנהגה המרכזית של השומר הצעיר בפולין ולוחמי מרד גטו ורשה.

החל משנת 1941 יצאה לערי פולין, ביאלסיטוק, קרקוב, ברנוביץ, וילנה, טרנוב ולבוב ודיווחה על גורל היהודים בשטחי הכיבוש. ב-28 ביולי 1942, עם הקמת הארגון היהודי הלוחם, נשלחה לצד הארי של ורשה בתפקיד קשרית של המחתרת. בתפקיד זה הבריחה נשק, הוציאה קבוצות חברים מהגטו לשורות הפרטיזנים, עזרה לפליטים להתחבא והעבירה כספים לחברים.

ב-1943 חזרה לגטו, נלכדה, הובלה לגירוש אך הצליחה לברוח. לחמה במרד גטו ורשה עם ההנהגה הראשית שנמצאה בבונקר ברחוב מילא 18. העבירה ידיעות, הערכות מצב ונשק. במאי 1943 נלכדה על ידי המשטרה הפולנית ונמסרה לגסטפו.