מלה צימטבאום (בז'סקו פולין 1922 – אושוויץ 1944).

מלה, שנודעה גם בשמות מלכה ו"מלה הבלגית" גדלה בבלגיה, נעצרה באנטוורפן והגיעה בספטמבר 1942 לאושוויץ. מלה שלטה במספר שפות, ונבחרה לשמש כמתורגמנית ל-ס.ס. באושויץ, ולמרות שהיא הייתה בתפקיד שזיכה אותה בעמדת כוח יחסית, היא הקדישה את כולה לעזרה לאסירים אחרים. היא התערבה על מנת שאסירים יישלחו לעבודות קלות יותר אם היא חשדה שלא יעמדו בעבודות פרך. היא הגניבה לאסירים תמונות שנשלחו אליהם מקרוביהם, שכן היה אסור להחזיק בתמונות כלשהם במחנה. כמו כן היא השיגה מזון ותרופות לנזקקים, עודדה את האנשים ותמכה בהם. הן האסירים והן שומרי המחנה נתנו בה אמון.

יחד עם חברה הפולני אדק ברחה צימטבאום מאושוויץ בשנת 1944 ומייד הפכה לסמל החירות עבור אלפי כלואים במחנה. כעבור ימים מספר נתפסו השניים והוחזרו למחנה, שם התכוון המפקד לתלות אותם למחרת בבוקר. אך בטרם בוצע גזר הדין חתכה צימטבאום את ורידיה. התאבדותה האמיצה העצימה את ההערצה אליה כסמל הגבורה.