אליזבטה (ליזה) צ'אפניק (גרודנו, פולין 1922 – ישראל, 2007)

כשהגרמנים כבשו את גרודנו נכלאה ליזה בגטו המקומי, והיתה בין ראשוני מארגני המחתרת האנטי-נאצית בגטו. בסוף 1942 נשלחה על ידי ראשי המחתרת לגטו ביאליסטוק, ושם פעלה במחתרת האנטי-פשיסטית. אחרי זמן קצר צורפה להנהלת הארגון ואחר כך עמדה בראשו.

לליזה היתה תעודה ארית מזוייפת על שם מאריה מורוזובסקה, דבר שאיפשר לה לנוע באופן חופשי באיזור. היא היתה בקשר עם החטיבה הפרטיזנית "קסטיוס קאלינובסקי" ואשת קשר של המפקד. היא הצליחה להשיג תוכניות הגנה של הגרמנית ואת מפות שדות המוקשים שפיזרו הגרמנים במקום, וכך יכולו הכוחות הסובייטים לנטרל אותם.

עלתה לישראל מברית המועצות ב-1991.

גרוסמן חייקה (1996-1919)

חייקה גרוסמן אורקין (ביאליסטוק, פולין 1919 – ישראל, 1996): היתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת "השומר הצעיר" בתקופת מלחמת העולם השניה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין.

בזכות המראה החיצוני שלה, גרוסמן הייתה אמונה על הקשר בין המרכזים השונים של התנועה ובעיקר על הפצת דבר ההשמדה השיטתית הצפויה ליהודים. בעזרת חברה מהמחתרת הפולנית השיגה תעודת לידה מזוייפת, שאיפשרה לה לפעול מחוץ לגטו בזהות בדויה, בשם הלינה וורונוביץ, וכך נעה ברכבות בין הגבולות, מן הגטו לצד הארי וחזרה, כשהבסיס שלה היה בביאליסטוק, שם שימשה כחברת מטה שהתכונן למרד הגרעין הראשני ולבניית מחתרת מאורגנת במקום, וכן פעלה לחיזוק הקשרים ובסיסי הפעולה בצד הארי כמו גם במוקדים פרטיזנים ביערת סמוכים.

לאחר האקציה השניה הצליחה גרוסמן להגיע לצד הארי, שם ארגנה דירות מסתור ויצרה קשר עם הקבוצה הפרטיזנית שנשלחה ליערות טרם המרד בטרבלינקה.  עד אוגוסט 1944 פעלה באזור ביאליסטוק כחלק ממטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית ע"ש קלינובסקי, בפעולות שכבר התמחתה בהן: השגת נשק, גיוס פרטיזנים והובלתם ליערות, התווית רשת תקשורת, גיוס כספים ורכש. במקביל הקימה יחד עם מרילה רוזייצקה, ליזה צ'אפניק, חסיה בורנשטיין-בילצקי, אנה רוד וברוניה קליבנסקי  – חמש חברות פרטזניות יהודיות שהתחזו לפולניות – את התא של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בביאליסטוק.

הן ביצעו פעולות סיוע והצלה, פעלו להשגת נשק לפרטיזנים וקישרו בין פרטיזנים יהודים לסובייטים שבאו ברגל או הוצנחו. הקשר בין הוועד לפרטיזנים נותק וחודש עם הגעת הפרטיזנים הסובייטים, והמידע שאספו הנשים שימש את הצבא האדום במבצעיו.

לקראת סוף המלחמה הוציאו הנשים לפועל מבצעים לשחרור שבויים ממחנות עבודה והברחתם ליערות, כאשר בסוף המבצע הן חוברות לפרטיזנים ביערות.

פאני סולומיאן-לוץ (פינסק, 1919-ישראל, 1998 )

פאני נולדה בפינסק אך בגיל צעיר עברה לוורשה ובתקופת לימודיה היתה פעילה באגודת "אביביה" וב"מכבי". בוורשה עבדה כמורה להתעמלות ושימשה מדריכה להתעמלות רפואית בבתי חולים גדולים.

עם פרוץ המלחמה חזרה לוורשה מהשתלמות בשבדיה, ולאחר נפילת וורשה חזרה לפינסק, ושימשה קשרית של גרעיני הפרטיזנים הראשונים. עם חיסול הגטו הצליחה לעבור ליערות פולסיה, שם הצטרפה לפרטיזנים ועבדה בתחילה כ"אחות" בפלוגות קטנות ואחר כך כרופאה של בריגת הצנחנים בדרגת סרן.

לאחר המלחמה עלתה לישראל עם בעלה רפאל לוץ.

גיטה אברמסון (ברזניצקי)

ילידת ליטא ועם פרוץ המלחמה עם רוסיה נכלאה בגטו קובנה, שם הצטרפה למחתרת שפעלה נגד הנאצים.

מילאה תפקיד של מקשרת בין ראש המחתרת הלוחמת בגטו, חיים ילין, ובין המחתרת הקומוניסטית בצד הארי. בעת חיסול הגטו בקובנה (ביולי 1944) הצליחה להתחמק מהגירוש לגרמניה ומצאה מקלט אצל אחת החברות של המחתרת העירונית בקובנה. עלתה ארצה

.

ד"ר אלינה מרגוליס-אדלמן

 ד"ר אלינה ("אלה") מרגוליס-אדלמן היתה בתה של ד"ר אנה מרגוליס, שהיתה רופאה בגטו. אלינה היתה קשרית בצד הארי של וורשה, לאחר דיכוי המרד הפולני, בקיץ , עמדה בראש פלוגת הצלה מטעם הצלב האדום" הפולני בוורשה, והצילה את אנשי הארגון היהודי הלוחם אשר לחמו במרד הפולני, והצילה את חייו של מארק אדלמןף ממפקדי המרד בגטו ורשה.

ליזה צ'פניק (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943)

ליזה צ'פניק, ילידת גרודנו, הגיעה עם חברותיה לביאליסטוק בינואר 1943, עם חיסול הגטו בגרודנו.

התגוררה בצד ה"ארי" בביאליסטוק ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

עדינה (אינקה) בלדי (שווייגר) (ורשה, פולין) Blady Szwajge

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה הייתה עדינה בעיצומה של שנת לימודיה האחרונה בפקולטה 

לרפואה באוניברסיטת ורשה, ובסיומם עבדה כמתמחה באחד מבתי החולים בעיר.

לאחר שבית החולים נסגר על ידי הגרמנים, החלה לעבוד בבתי החולים שהוקמו בגטו, בעיקר בטיפול בילדים. הצטרפה למחתרת הארגון היהודי הלוחם (האי"ל) ופעלה כקשרית בצד הארי ועזרה ליהודים שברחו מהגטו והסתתרו בצד הארי.

לימים כתבה ספר זיכרונות מבית החולים לילדים בגטו ורשה - זהו סיפור על רפואה בתנאים של רעב, מגפות, ללא תרופות, בלי תנאים, ובכל זאת תוך מאבק על ניהול מסודר של בית חולים, רישום גיליונות מחלה, עזרה לסובלים. בית החולים היה ליד האומשלאגפלאץ, הרחבה שבה ריכזו הנאצים את היהודים המיועדים לגירוש אל מחנות ההשמדה. חלק נורא בסיפורה של בלאדי-שווייגר הוא החיים עם הזיכרון של מעשיה שלה: כשהגרמנים החלו לחסל את בית החולים (כלומר לירות בחולים ולזרוק אותם מן החלונות), היא ואחת האחיות הישקו במורפיום את הילדים המעטים שעוד נותרו בחיים, כדי לחסוך מהם את הסבל שבמוות.

ונדה רוטנברג (וורשה 1924 – ישראל 2008) Wanda (Bella Ulster) Rottenberg

ונדה רוטנברג נולדה בוורשה, כבת זקונים למשפחה בת חמישה ילדים, ושמה היה בלה אלסטר. בהשפעת אחותה הגדולה, פולה, הצטרפה לתנועת הנוער של "פועלי ציון - שמאל". בלה הצטרפה ל"ארגון היהודי הלוחם" (אי"ל), והשתתפה באגירת נשק להתקוממות. כשפתחו היהודים באומשלאגפלאץ בוורשה באש על הגרמנים שעמדו לשלחם למחנות, התחבאה, ואת הלילה העבירה בשובך יונים. יום אחד חזרה לביתה ומצאה אותו ריק - כל בני משפחתה, חוץ מאח אחד, נרצחו. ב-10 באפריל 1943 יצאה מהגטו באישור אל הצד הארי, וברגע של חוסר תשומת לב מצד השומרים נמלטה.

בלה, נטלה לעצמה את השם ונדה (שבו דבקה), התקבלה לעבודה כעוזרת אצל משפחה פולניה, ובשל מראה ה"ארי" הצליחה להפיג את חשדות השכנים. היא החלה להעביר כסף, מכתבים, נשק, תעודות מזויפות ומידע בין הגטו לצד הארי, כשהיא מתחמקת מהגרמנים, מהסחטנים והמלשינים הפולנים, ה"שמאלצובניקים". היא היתה המקשרת בין עמנואל רינגלבלום לבין אדולף אברהם ברמן, יו"ר הועד היהודי, ורעייתו בתיה, שהיו מחוץ לגטו ושיתפו פעולה עם "זגוטה". בנוסף, טיפלה בילדים שהסתובבו ברחובות ורשה, והתפרנסו ממכירת סיגריות ומקיבוץ נדבות, ודאגה להם למקומות לינה.

עמנואל רינגלבלום, יוזם ארכיון הגטו (שכונה "עונג שבת"), כתב ביומנו על הקשריות: "בנות אמיצות, גיבורות, המפליגות הלוך ושוב...יום יום הן צפויות לסכנות הגדולות ביותר". בספרו "במקום אשר יעד לי הגורל" כתב אדולף אברהם ברמן על ונדה כי "היתה אחת הקשריות הנועזות ביותר... בחורה נמרצת, אחראית וזהירה - פעילת מחתרת למופת".

ב-20 באפריל ראתה כיצד הגטו שהתקומם עולה בלהבות. היא המשיכה לטפל בילדי המשפחה הפולנייה עד סוף המלחמה. אחר כך עברה ללודז', שם הכירה את יוסף גוטמן שיהיה לבעלה ואבי בנה, נח. 

ביום הזיכרון לשואה תשע"ו קיבל בנה, נחי, את אות "המציל היהודי" עבור אמו המנוחה.

(Warsaw 1924- Israel 2008)

She joined the youth movement Jewish Fighting Organization "(Eyal), and participated in the storage of weapons,assisting the Jews

in Warsaw who opened fire on the Germans.

One day she came home and found it empty - all her family except for one brother were killed. On 10 April 1943, with the approval of the Underground, she left the 

ghetto to go to the Aryan side.

Bella, taking over the name Wanda (which stuck), was hired as an assistant with a Polish family, and because of her Aryan appearance she began to move money, letters, weapons, false documents and information from the ghetto to the Aryan side, 

as she evaded the Germans, blackmailers and informers .

Emanuel Ringelblum, writer of the Ghetto Archives (known as Sabbath), wrote in his diary about "brave girls, heroines". Adolf Abraham Berman wrote that Wanda "was one of the boldest couriers ... a vigorous, responsible and cautious woman- an 

exemplary underground activist ".

April 20 saw how the ghetto revolt in ended in flames. She continued to care for 

children of Polish family until the end of the war. Then she moved to Lodz, where she met her husband to be Joseph Gutman and a son, Noah. 

On Holocaust Memorial Day, her son Nachi, received the "Jewish savior" recognition for his late mother.

בלה יערי-חזן (בנדין, 1922 – ישראל, 2008) Bella Yaari Hazan (born Będzin 1922, died Israel 2008)

בלה יערי הצליחה להגיע לווילנה עם פרוץ המלחמה, ושם נבחרה לשמש כקשרית של "החלוץ", וזאת בשל מראה פניה "הטוב". במהלך שנות הכיבוש הגרמני סיכנה את חייה בשליחויות מחתרתיות בין הגטאות ואף נשתלה במתורגמנית במפקדה של הגסטאפו.

לאחר שנתפסה כשעל גופה נשק וחומר הסברה, נשלחה לבירקנאו ושרדה.

את קורותיה פרסמה בספר "קראו לי ברוניסלבה".

Bella succeeded in getting to Vilna at the start of WWII and there was chosen to be a liaison for the Halutz, this was due to her 'good' facial features. During the German occupation she risked her life in Underground operations and even worked as a translator for the gestapo. After she was caught with weapons and secret papers, she was sent to Birkinau and survived. Her autobiography is entitled, "They call me Bronislava" after the Aryan name she went by under her falsified identity

ברוניה קליבנסקי (גרודנו, 1923 - ישראל, 2011) Bronia / Bronka (Winitzky) Klibanski: born Grodno, Poland, 1923; died Israel, 2011

ברוניה-ברונקה קליבנסקי לבית ויניצקי היתה בוגרת הגימנסיה המקומית וחברה ב"החלוץ הצעיר". בשנות המלחמה עברה לביאליסטוק והיתה פעילה בוועד האנטי פשיסטי בגטו. במסגרת זו פעלה כקשרית ליחידות פרטיזניות שלחמו בסביבה, עסקה ברכישת נשק והברחתו לגטו, העבירה את הארכיון של האי"ל בביאליסטוק לשמירה אל מחוץ לגטו, ושימשה כמקשרת בין מחתרת הגטו למחתרת הפולנית בעיר. לאחר מרד הגטו, באוגוסט 1943, עשתה רבות להצלתם של אלה שנשארו בחיים, ודאגה למצוא להם מקומות מסתור ואמצעי קיום. קיימה קשר ונתנה סיוע ליחידה הפרטיזנית היהודית "פאראויס" שפעלה באיזור והעבירה להם מידע.

היתה חברה בוועד האנטי-פשיסטי בביאליסטוק והשתתפה בפעולות חבלה נגד הגרמנים.

A graduate of local Gymnasia and member of ‘Young Pioneers’ youth movement, she passed the war years in Bialystok and was an active anti-fascist in the ghetto

She acted as a liaison between the Jewish underground units inside the ghetto and Polish underground resistance in town. After the ghetto rebellion in August 1943, Bronia did much to save the thousands of Jews who remained alive; to find them hiding places and means of existence. She kept in contact and gave assistance to Jewish partisan units in the area and passed them information. She was a member of the anti-fascist committee in Bialystok and participated in activities that sabotaged the Nazis until the end of the Holocaust and World War II when she emigrated to Israel

זלדה טרגר (וילנה, 1920 - ישראל, 1987)

זלדה טרגר – ניסנילביץ' היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר". בספטמבר 1941 הועברה עם יהודי וילנה לגטו. לאחר כחודש הצליחה לצאת  מהגטו והסתתרה בעיר, במסווה של נוצרייה. במרס 1942 חזרה מרצונה לגטו והצטרפה למחתרת – פ.פ.או. היהודית בגטו.

ביולי 1943 נאסרה ביחד עם אחרים מחברי המחתרת בידי המשטרה היהודית, כבני ערובה בדרישה להסגיר את איציק ויטנברג, מפקד המחתרת, ושוחררו כשויטנברג הסגיר את עצמו.

בספטמבר 1943 חוסל גטו וילנה. זלדה וחבריה למחתרת יצאו ליערות רודניקי והקימו גדוד פרטיזנים יהודי בפיקודו של אבא קובנר. עוד לפני שעזבה את הגטו בעצמה הבריחה זלדה קבוצות אנשים ונשק מהגטו ליער.

על זלדה הוטל לשוב העירה. באחד ממבצעיה הרבים ליוו אותה שישה לוחמים. בתפקידה זה של מקשרת בין היער לעיר, הביאה זלדה נשק, ידיעות בגדים ותרופות. תפקידה הנוסף היה לנסות להעביר ליער את היהודים שנשארו בעיר לאחר חיסול הגטו. חמש פעמים נפלה זלדה בידי הגרמנים והליטאים והצליחה  להתחמק. 

ביער  החל הקשר בינה ובין בעלה – נתנאל (סנקה ) ניסלביץ'. ביולי 1944 נכנסו זלדה וחבריה עם הצבא האדום לווילנה. לאחר שחרורה של וילנה, החלה זלדה לפעול עם חבריה להעלאת יהודים ארצה. פעילות זו נקראה אחר כך בשם "הבריחה" וכללה ריכוז של יהודים והעברתם דרך גבולות באורח בלתי לגאלי.

זלדה עלתה ארצה ביוני 1946.

לונקה (לאה) קוֹז'יבּרוֹדסקה (פרושוקוב, 1916 – אושוויץ, מרץ 1942) Leah/Lonka Kozibrodska (born Pruszokow, 1916, died Auschwitz, 1942)

 לונקה (לאה) קוֹז'יבּרוֹדסקה  Leah-Lonka Kozibrodska הייתה מהקשריות הראשיות של תנועת "החלוץ" ותנועת "דרור" בוורשה, חברת הארגון היהודי הלוחם והייתה הקשרית של יצחק צוקרמן.

הייתה בעלת מראה ארי מובהק - עיניים כחולות, אף סולד ושיער בהיר. כשרונה לשפות סייע לה רבות. השתתפה בהקמת נקודות חקלאיות בכפרים סמוכים לערים והעברת החברים והחברות לאותן הנקודות כדי להקל על מאבק הקיום הכלכלי וכדי לנצל את המקומות כמסגרת ארגונית תנועתית.
כשנסעה ברחבי הגנרלגוברנמן שכנעה את החברים והחברות לעבור לאותן הנקודות והעבירה אותם אליהן. מכיוון שהתנועה בדרכים הייתה מסוכנת ליהודים, נהגה ללוות חברים וחברות ליעדיהם. בין היתר, העבירה חברים וחברות בדרכם לסמינר המרכזי הראשון של תנועת "דרור" שהתקיים בוורשה בחודשים יוני ויולי 1940, אליו הגיעו חברי תנועה מ-23 סניפים מרחבי הגנרלגוברנמן. מלבד תנועתה בין הגטאות הגיעה גם למספר מחנות עבודה והעבירה מידע לחברים שנמצאו בהם.

עד אפריל 1942 ליוותה את יצחק צוקרמן שריכז את הפעילות בקרב הנוער והייתה מעבירה עשרות טפסים של עיתון התנועה, שהחל לצאת באותם ימים בוורשה קשרים עם מבריחים מקצועיים כדי שיחלצו את חבריה וחברותיה למקומות בטוחים יותר. בסוף דצמבר 1941חברה לקשריות  טמה שניידרמן ובלה יערי-חזן.  פעמיים ביקרה בטרנוב בשליחות קשר מוורשה ונפגשה גם עם חברי השומר הצעיר. בשליחות התנועה העבירה מקרקוב לוורשה חומר עבור ארכיון רינגלבלום. בכתביו הזכיר אותה רינגלבלום כאחת הנשים שמהוות סמל לפועלן של נשים בארגונים היהודיים הלוחמים, כקשריות במחתרת‏.

באפריל 1942, במעבר הגבול סמוך לעיירה מאלקיניה, נעצרה. תעודותיה המזויפות נחשפו, הכסף וארבעת האקדחים שהיו על גופה החשידו אותה כחברת מחתרת פולניה והיא הובלה למאסר בכלא "פאביאק" בוורשה. הגסטפו לא הצליחו לגלות את שמה האמיתי ואת קשריה עם חברי  הארגון היהודי הלוחם, הועברה למחנה אושווץ-בירקנאו ושם מתה.

During the Holocaust Leah was the first main liaison between two Underground movements in Warsaw: ‘The Pioneers’ and ‘Dror’. Her Aryan appearance; blue eyes, light hair, talent in many languages helped her greatly. She was considered to be one of the most influential and effective women in the Underground.

In 1942, when the extermination of Jews in Lublin began, she went to verify the information returning to Warsaw with the facts. After travelling back through Bialystok to gather funds, she was caught with false identity papers, and 4 pistols. She was imprisoned; the Nazis never finding out her true identity and her real connection to the Jewish Underground. Once in jail, she was utilized as a translator in the offices of the S.S., transferred to Auschwitz II (Birkenau) where she contracted Typhus and died in 1942, aged 26.

רייזקה (שושנה) קלינגברג (כהן)

רייזקה קלינגברג, נכדתו של שם קלינגברג, המקובל והאדמו"ר מזאלושיץ, גדלה בבית דתי חסידי. כשפרצה המלחמה עזבו רייזקה ומשפחתה את קרקוב ועברו להתגורר ב-קושיצה, אך רייזקה החליטה לחזור לגטו ולהצטרף למחתרת היהודית בגטו, "החלוץ הלוחם", ותפקידה העיקרי היה כקשרית לקצין המבצעים אברהם לייבוביץ ("לאבאן"), מנהיג תנועת "דרור" בקרקוב. המראה ה"ארי" שלה – בלונדינית ובעלת עיניים כחולות – איפשר לה לצאת ולהכנס לגטו, ותוך כדישימוש בתעודות מזוייפות היתה מבריחה מידע, מזון ואנשים.

שיאה של פעילות המחתרת היה ב- 22 בדצמבר 1942, כשחברי החלוץ הלוחם ביצעו מספר התקפות על מקומות שבהם נהגו לשבת קצינים גרמנים, הניפו דגלים על הגשריפ, הדביקו כרוזים אנטי פשיסטים והעלו באש מוסכים.

טוסיה אלטמן (1918 ליפנו – 1943 פולין)

טוסיה (טאובה, טובה, יונה) אלטמן היתה חברה בהנהגה המרכזית של השומר הצעיר בפולין ולוחמי מרד גטו ורשה.

החל משנת 1941 יצאה לערי פולין, ביאלסיטוק, קרקוב, ברנוביץ, וילנה, טרנוב ולבוב ודיווחה על גורל היהודים בשטחי הכיבוש. ב-28 ביולי 1942, עם הקמת הארגון היהודי הלוחם, נשלחה לצד הארי של ורשה בתפקיד קשרית של המחתרת. בתפקיד זה הבריחה נשק, הוציאה קבוצות חברים מהגטו לשורות הפרטיזנים, עזרה לפליטים להתחבא והעבירה כספים לחברים.

ב-1943 חזרה לגטו, נלכדה, הובלה לגירוש אך הצליחה לברוח. לחמה במרד גטו ורשה עם ההנהגה הראשית שנמצאה בבונקר ברחוב מילא 18. העבירה ידיעות, הערכות מצב ונשק. במאי 1943 נלכדה על ידי המשטרה הפולנית ונמסרה לגסטפו.