מרילה רוז'יצקה (?-1944)

ברונקה קליבנסקי מספרת פעילותה עם הפרטיזנים וקבוצת נערות:

"נשארתי בביאליסטוק עד לשחרור. מאז חוסל הגטו התקיימנו בברית אחרונים, כקבוצה זעירה של יהודים בצד ה"ארי". הקשר והעבודה נמשכו. לא הגטו היה עתה היעד, כי אם היער. ... היינו למקשרות של הבריגדה הפרטיזנית.

בצהרי יום חיסול הגטו ופרוץ המרד, 16 באוגוסט 1943 ,הגיעה אלי חייקה גרוסמן מהגטו. היה זה בבחינת נס. יצאנו יחד בכיוון הגטו הגוסס. בדרך, בכיכר קושצ'ושקו, הבחינה חייקה בבחורה שהכירה מהגטו. היתה זאת מרילה רוז'יצקה,  המקשרת שבהנהגה הקומוניסטית. פגישה מקרית זו הפכה להיות גורלית בשבילנו. באמצעות מרילה התקשרנו עם הפרטיזנים והעברנו ליער את השרידים הניצולים מהגטו.

במשך זמן מה היינו גם המשענת הכלכלית לקבוצה זו,  שגדלה והיתה כמעט בלתי מזוינת וחסרת חסות עד שהגיעו הפרטיזנים הסובייטים והצנחנים לסביבות שלנו.  היתה זאת תקופה קשה מאד. כל אחד מאיתנו, הנשארים, התחבט בייסורים וזכרונות משתקים. גם הפרטיזנים החדשים, אלה שעלה בידם להינצל ולהימלט ליער, לא היו שלמים עם צעדם. היו כאלה שראו בצעד זה מעין בריחה ובגידה בחברים ובמשפחות שנפלו בגטו או הובלו למוות.  ואנו, הבחורות המעטות, חייבות היינו להיות החזקות, המרפאות את הפצעים הפיזיים והנפשיים.

היינו בתחילה, מיד לאחר המרד, קבוצה של שש בנות – נציגות של כל התנועולת שפעלו בגטו: אניה רוד וליזה צ'אפניק מהקומוניסטים,  חייקה גרוסמן, חסיה ביליצקה ורבקה מאדייסקה מהשומר הצעיר, ואני מהחלוץ הצעיר – דרור. ב-3 בדצמבר 1943 , ביום בו נהרגה רבקלה, נשארנו חמש.

בקיץ 1944 הרגשנו בעליל את המפלה המתקרבת של הגרמנים. העיר התרוקנה מפקידים ומבכירי הגרמנים. ברחובות נראו גרמנים במדים שאיבדו את יחידותיהם, משוטטים בקבוצות ובבודדים. באותו זמן הועברו רוב אנשי המחתרת מן העיר אל היער, וגם חייקה וחסיה היו ביניהם.  ואילו אני, אניה רוד וליזה צ'אפניק נשארנו בתוך העיר. חשבנו כי באי-סדר שהשתרר בעיר, ערב התבוסה הנאצית הסופית, עלינו לגלות יוזמה. עלה בדעתנו רעיון שכיום הוא נראה בעיני מטורף ואיני יודעת כיצד עבר המבצע הזה מבלי ששילמנו בעדו בראשיתו. היינו עוצרות חיילים גרמנים בודדים, אומרים להם שהם "קאפוט" ומציעים להם שימסרו לנו את נשקם תמורת בגדים אזרחיים. בדרך זאת השגנו רובה אחד בלבד. אולם לא הסתפקנו בכך. עלה בידינו להשיג בתחבולות שונות נשק נוסף.

כאשר הגיע יום השחרור היה ברשותנו, ברשות שלוש בנות יהודיות במחתרת ביאליסטוק, מחסן נשק שלם. המחסן היקר שלנו היה בעיני אנשי הצבא האדום ששחררו את העיר כמחסן גרוטאות מוזר. "

ברונקה קליבנסקי, על מרדכי טננבוים, ילקוט מורשת ט' (1968(

גרוסמן חייקה (1996-1919)

חייקה גרוסמן אורקין (ביאליסטוק, פולין 1919 – ישראל, 1996): היתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת "השומר הצעיר" בתקופת מלחמת העולם השניה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין.

בזכות המראה החיצוני שלה, גרוסמן הייתה אמונה על הקשר בין המרכזים השונים של התנועה ובעיקר על הפצת דבר ההשמדה השיטתית הצפויה ליהודים. בעזרת חברה מהמחתרת הפולנית השיגה תעודת לידה מזוייפת, שאיפשרה לה לפעול מחוץ לגטו בזהות בדויה, בשם הלינה וורונוביץ, וכך נעה ברכבות בין הגבולות, מן הגטו לצד הארי וחזרה, כשהבסיס שלה היה בביאליסטוק, שם שימשה כחברת מטה שהתכונן למרד הגרעין הראשני ולבניית מחתרת מאורגנת במקום, וכן פעלה לחיזוק הקשרים ובסיסי הפעולה בצד הארי כמו גם במוקדים פרטיזנים ביערת סמוכים.

לאחר האקציה השניה הצליחה גרוסמן להגיע לצד הארי, שם ארגנה דירות מסתור ויצרה קשר עם הקבוצה הפרטיזנית שנשלחה ליערות טרם המרד בטרבלינקה.  עד אוגוסט 1944 פעלה באזור ביאליסטוק כחלק ממטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית ע"ש קלינובסקי, בפעולות שכבר התמחתה בהן: השגת נשק, גיוס פרטיזנים והובלתם ליערות, התווית רשת תקשורת, גיוס כספים ורכש. במקביל הקימה יחד עם מרילה רוזייצקה, ליזה צ'אפניק, חסיה בורנשטיין-בילצקי, אנה רוד וברוניה קליבנסקי  – חמש חברות פרטזניות יהודיות שהתחזו לפולניות – את התא של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בביאליסטוק.

הן ביצעו פעולות סיוע והצלה, פעלו להשגת נשק לפרטיזנים וקישרו בין פרטיזנים יהודים לסובייטים שבאו ברגל או הוצנחו. הקשר בין הוועד לפרטיזנים נותק וחודש עם הגעת הפרטיזנים הסובייטים, והמידע שאספו הנשים שימש את הצבא האדום במבצעיו.

לקראת סוף המלחמה הוציאו הנשים לפועל מבצעים לשחרור שבויים ממחנות עבודה והברחתם ליערות, כאשר בסוף המבצע הן חוברות לפרטיזנים ביערות.