יוסף באו (קרקוב, 1920- ישראל, 2002)

יוסף נחן בכישרון אמנותי ועם סיום לימודיו בגימנסיה העברית החל ללמוד אמנות פלסטית באוניברסיטת קרקוב, לימודים שנקטעו בשל המלחמה. בשנה שבה זכה להיות סטודנט מן המניין, למד יוסף קורס בקליגרפיה, קורס שלימד אותו את מלאכת כתיבת האותיות הגותיות.

יוסף גורש לגטו קרקוב ועם חיסול הגטו הועבר למחנה הריכוז פלשוב, שם עבד כשרטט, ותוך כדי זייף בחשאי תעודות ומסמכים עבור היהודים האסירים. נכלל ברשימת שינדלר וכך ניצל.

יעקב לייזרוביץ (גרודנו, פולין – 1943) Jacob Leiserowicz (born Grodno, Poland - died Grodno 1943)

יליד גרודנו, בוגר בית ספר "תרבות" ובית ספר למשפטים באוניברסיטת וילנה. יחד עם חבריו הקים בגרודנו תא מחתרתי של חברי בית"ר, בפיקודו של משה נוטס.

המחתרת עסקה בזיוף רשיונות עבודה ומסמכים וחדר לשורות המשטרה היהודית בגטו. עבודתו במשטרה היהודית אפשרה לו נגישות למידע הנוגע למועמדים להשלח למחנות המוות. הוא ניצל את 

המידע, והזהיר את היהודים מבעוד מועד.

נעצר על ידי הגרמנים ועונה למוות.

Born in Grodno, a graduate of the law school at the University of Vilnius. Together with his friends, he founded an Underground cell of Grodno Betar, led by Moses Notts.In the Underground movement he forged work permits and documents and gained access to the Jewish ghetto police. The Jewish police work allowed him access to information concerning candidates to be sent to the death camps. He took the information, and warned Jews in advance.

He was arrested by the Germans and tortured to death.

ונדה רוטנברג (וורשה 1924 – ישראל 2008) Wanda (Bella Ulster) Rottenberg

ונדה רוטנברג נולדה בוורשה, כבת זקונים למשפחה בת חמישה ילדים, ושמה היה בלה אלסטר. בהשפעת אחותה הגדולה, פולה, הצטרפה לתנועת הנוער של "פועלי ציון - שמאל". בלה הצטרפה ל"ארגון היהודי הלוחם" (אי"ל), והשתתפה באגירת נשק להתקוממות. כשפתחו היהודים באומשלאגפלאץ בוורשה באש על הגרמנים שעמדו לשלחם למחנות, התחבאה, ואת הלילה העבירה בשובך יונים. יום אחד חזרה לביתה ומצאה אותו ריק - כל בני משפחתה, חוץ מאח אחד, נרצחו. ב-10 באפריל 1943 יצאה מהגטו באישור אל הצד הארי, וברגע של חוסר תשומת לב מצד השומרים נמלטה.

בלה, נטלה לעצמה את השם ונדה (שבו דבקה), התקבלה לעבודה כעוזרת אצל משפחה פולניה, ובשל מראה ה"ארי" הצליחה להפיג את חשדות השכנים. היא החלה להעביר כסף, מכתבים, נשק, תעודות מזויפות ומידע בין הגטו לצד הארי, כשהיא מתחמקת מהגרמנים, מהסחטנים והמלשינים הפולנים, ה"שמאלצובניקים". היא היתה המקשרת בין עמנואל רינגלבלום לבין אדולף אברהם ברמן, יו"ר הועד היהודי, ורעייתו בתיה, שהיו מחוץ לגטו ושיתפו פעולה עם "זגוטה". בנוסף, טיפלה בילדים שהסתובבו ברחובות ורשה, והתפרנסו ממכירת סיגריות ומקיבוץ נדבות, ודאגה להם למקומות לינה.

עמנואל רינגלבלום, יוזם ארכיון הגטו (שכונה "עונג שבת"), כתב ביומנו על הקשריות: "בנות אמיצות, גיבורות, המפליגות הלוך ושוב...יום יום הן צפויות לסכנות הגדולות ביותר". בספרו "במקום אשר יעד לי הגורל" כתב אדולף אברהם ברמן על ונדה כי "היתה אחת הקשריות הנועזות ביותר... בחורה נמרצת, אחראית וזהירה - פעילת מחתרת למופת".

ב-20 באפריל ראתה כיצד הגטו שהתקומם עולה בלהבות. היא המשיכה לטפל בילדי המשפחה הפולנייה עד סוף המלחמה. אחר כך עברה ללודז', שם הכירה את יוסף גוטמן שיהיה לבעלה ואבי בנה, נח. 

ביום הזיכרון לשואה תשע"ו קיבל בנה, נחי, את אות "המציל היהודי" עבור אמו המנוחה.

(Warsaw 1924- Israel 2008)

She joined the youth movement Jewish Fighting Organization "(Eyal), and participated in the storage of weapons,assisting the Jews

in Warsaw who opened fire on the Germans.

One day she came home and found it empty - all her family except for one brother were killed. On 10 April 1943, with the approval of the Underground, she left the 

ghetto to go to the Aryan side.

Bella, taking over the name Wanda (which stuck), was hired as an assistant with a Polish family, and because of her Aryan appearance she began to move money, letters, weapons, false documents and information from the ghetto to the Aryan side, 

as she evaded the Germans, blackmailers and informers .

Emanuel Ringelblum, writer of the Ghetto Archives (known as Sabbath), wrote in his diary about "brave girls, heroines". Adolf Abraham Berman wrote that Wanda "was one of the boldest couriers ... a vigorous, responsible and cautious woman- an 

exemplary underground activist ".

April 20 saw how the ghetto revolt in ended in flames. She continued to care for 

children of Polish family until the end of the war. Then she moved to Lodz, where she met her husband to be Joseph Gutman and a son, Noah. 

On Holocaust Memorial Day, her son Nachi, received the "Jewish savior" recognition for his late mother.

חבורת בלסקי The Bielski partisans

יחידת הפרטיזנים של בלסקי, המכונה גם האחים בלסקי, קבוצת בלסקי או חבורת בלסקי, הייתה קבוצת יהודים פרטיזנים שפעלה באיזור נובוגרודק ולידא בפולין (היום מערב ביאלורוס). הקבוצה פעלה בהנהגתם של האחים טוביה, זוס ועשהאל בלסקי, בני הכפר סטאנקיביץ'. במשך למעלה משנתיים שרדו בחסות הקבוצה 1,236 יהודים במלחמה.

בדצמבר 1941, לאחר שההורים דוד וביילה נהרגו בגטו ואתם בני משפחה נוספים, הצליחו ארבעה מהאחים בלסקי, יחד עם 17 תושבי גטו נוספים, להמלט ליער הסמוך וייסדו את הגרעין של קבוצת הפרטיזנים, שהחלה לפעול באביב 1942. הקבוצה, שכללה בראשיתהּ 40 איש, גדלה בהמשך במהירות.

מפקד הקבוצה היה האח הבכור, טוביה, ושליחיו לגטו גייסו חברים נוספים לקבוצה, ששהתה ביער נאליבוקי. מאות אנשים הצטרפו למחנה, ובשיאו היו בו 1,230 איש, 70% מתוכם נשים ילדים וקשישים. איש לא נדחה, וכ-150 נטלו חלק פעיל בפעולות צבאיות.

הפרטיזנים חיו במחפורות ובמבנים ארעיים ביער (זימלנקה). בנוסף נבנו בנייני ציבור: מטבח, טחנה, מאפייה, בית מרחץ, מרפאה ומחנה הסגר לחולים במחלות מדבקות.עדרי פרות סיפקו חלב.

מתחם בתי המלאכה סיפק ללוחמים את התשתית הלוגיסטית, שסייעה מאוחר יותר גם לפרטיזנים הסובייטים באזור. אלו כללו חייטים, סנדלרים, אמני עור ומתכת, נגרים, יצרני כובעים, ספרים ואף שענים שסיפקו את תוצרתם לקבוצה ככלל, וללוחמים בפרט, כל אחד לפי יכולתו.

במסגרת המאמץ לכלכל את כל המחנה פשטו לוחמי הקבוצה על כפרי הסביבה והחרימו מוצרי מזון. הפרטיזנים בחבורת בלסקי היו קשורים לפרטיזנים הסובייטים שפעלו באזור יער נליבוקי תחת גנרל פלטון. מספר ניסיונות של הפיקוד הסובייטי לספח את הקבוצה נדחו, והקבוצה שמרה על מבנה המקורי ונותרה תחת הנהגתו של טוביה. כך יכל להמשיך להגן על האוכלוסייה היהודית ולקיים, בד בבד, פעילות קרבית. עצמאות זו הובילה לבעיות בהמשך.

הקבוצה חולקה לשתי יחידות, "אורדז'וניקידזה" – שהונהגה על ידי זוס והצטרפה לפעילות הלוחמה של הפרטיזנים הסובייטים, ו"קאלינין" – שהונהגה על ידי טוביה. לפי מסמכיהם הרגו היחידות 381 חיילי אויב, חלקם בפעולות משותפות עם הפרטיזנים הסובייטים. 49 מחברי הקבוצה נהרגו בלחימה.

 The Bielski partisans were an organization of Jewish partisans who rescued Jews from extermination and fought against the Nazi German occupiers and their collaborators in the vicinity of Nowogródek (Navahrudak) and Lida in German-occupied Poland (now western Belarus). They are named after the Bielskis, a family of Polish Jews who led the organization. Under their protection, 1,236 Jews survived the war, making it one of many remarkable rescue missions in the Holocaust. The group spent more than two years living in the forests and was initially organised by members of the Bielski family. The four Bielski brothers, Tuvia, Alexander (also known as "Zus"), Asael and Aron Bielski managed to flee to the nearby forest after their parents and other family members were killed in the ghetto in August 1941. Together with 13 neighbours from the ghetto, they formed the nucleus of their partisan combat group in the spring of 1942. Originally, the group consisted of around forty people, but grew quickly, at its peak, 1,236 people belonged to the group, and 70% were women, children, and the elderly. About 150 engaged in armed operations. 

רוז'ה רובוטה (צ'יאחנוב 1921 - אושוויץ 1945) (Roza Robota (1921, Ciechanów-January 1945)

רוז'ה היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר", ועם חיסול הגטו ב-צ'יאחנוב (Ciechanow) נשלחה לאושוויץ, שם עבדה במחסן הבגדים. לעיתים תכופות הסתכנה בלבישת בגדים מתחת למדי האסיר שלה, כדי להמירם במצרכים למען חבריה. במחנה, בתנאי הרעב והמצוקה, אימצה רוז'ה את וליבציה, נערה בת 15, וטיפלה בה במסירות ודאגה. נוצר סביבה חוג גדול של ידידות ומעריצות, והיא הפכה למנהיגה בקבוצתה.

כאשר ההכנות הכלליות להתקוממות המחתרת הכללית באושוויץ היו בעיצומן, הוטל על הקבוצה היהודית להביא כמויות חומר נפץ מבית החרושת אוניון, לשם ייצור פצצות במחנה. רק קבוצה קטנה של בחורות, שעבדו במחלקת חומר הנפץ, הועסקה במקום בו סיימו את הכנתו של חומר הנפץ. בחורות אלה היו נתונות להשגחה גרמנית קפדנית ביותר.

נח זבלדוביץ, מראשוני חבריה של קבוצת המחתרת ובן עירה של רוז'ה, פנה אליה בבקשת סיוע. הודות לקשריה עם הנשים וכוח השפעתה, הצליחה רוז'ה לשכנע מספר נערות לשתף פעולה ולהתחיל באיסוף החומר. בתוך קופסאות גפרורים ובשקיקים קטנטנים שהוסתרו בכיסי בגדיהן של האסירות, הן הצליחו להעביר לרוז'ה, מדי פעם, במשך חודשים ארוכים, כמויות קטנות של חומר נפץ.

רוז'ה הסתירה את חומר הנפץ בתאה, ובאמצעות הדסה, אף היא עובדת באוניון במחלקה אחרת, הועבר החומר לישראל גוטמן ויהודה לאופר. שניהם החביאו את חומר הנפץ בתחתית כפולה, שהותקנה בידי נפח חבר במחתרת, בצלחת האוכל שלהם.

חלק מן החומר הועבר למחנה אושוויץ 1, וחלק אחר נשלח ביוזמתה של רוז'ה, בתוך עגלות שהיו מובילות מתים לקרמטוריום בבירקנאו. קופסאות שימורים ריקות שימשו להתקנת הפצצות הפרימיטיביות.

ביום שהגיעה הידיעה ששלחו אנשי המחתרת הכללית, כי עומדים להכין טרנספורט שני של אנשי הזונדרקומנדו (הראשון כלל 160 אסירים, שנרצחו מחוץ לשטח המחנה), פרץ המרד, שהקיף במשך דקות ספורות כמה מאות איש מבין עובדי הזונדרקומנדו. הקרמטוריום ותא הגזים מס' 4 נשרפו ופוצצו כליל. בקרב פנים אל פנים נהרגו ארבעה אנשי אס-אס ונפצעו רבים. האסירים פרצו את הגדר שהקיפה את הקרמטוריום, ומאות התפזרו בסביבה. איש מהם לא שרד את המצוד אחריהם, בו השתתפו מעל לאלפיים גרמנים. נקמתם האכזרית לא ידעה גבול.

לגרמנים היה ברור כי חומר הנפץ הוצא ממחסני אוניון ואסרו את שלוש נערות שהשתתפו בהעברת חומר הנפץ: אלה גרטנר, אסתר וייסבלום ורגינה ספירשטיין וגם רוז'ה רובוטה

ב-6.1.1945 נקראו כל עובדות אוניון לחזור בשעה מוקדמת מן העבודה במחנה. בכל שנות כלאן, לא זכרו האסירות אפילו מקרה אחד שבו הפסיקו את עבודתן לפני הזמן. באותו אחר הצהריים הוצאה לפועל התלייה. ניתלו ארבע הצעירות שבזכותן התקיים המרד היהודי באושוויץ, המרד היחיד שהיה במחנה הריכוז הגדול ביותר.

בלעדיה לא היה מתקיים מרד הזונדרקומנדו היהודי בבירקנאו.

בת 24 היתה במותה.

Roza Robota (1921, Ciechanów – 6 January 1945) the leader of a group of women Holocaust resistors hanged in the Auschwitz  prisoner revolt on October 7, 1944. She was a member of Hashomer Hatzair underground movement, Roza was transported to Auschwitz in 1942. No one else from her family survived.

She was recruited by the Underground Resistance to smuggle gunpowder collected by women in the factory, and then transfer it to a man named Wróbel, who was also in the resistance. The gunpowder was used to make grenades to blow up the camp's crematorium during the revolt. Together with other women they were able to give the underground 1-3 teaspoons of gunpowder per day. The resistance group blew up Crematorium III on 6 October 1944. Robota and three others were arrested by the Gestapo and tortured but they refused to reveal the names of those who participated. They were hanged on 6 January 1945. Robota was 23 years old. The Revolt by the Sonderkommando  caused 70 SS fatalities and destroyed the roof of one crematorium.

בלה יערי-חזן (בנדין, 1922 – ישראל, 2008) Bella Yaari Hazan (born Będzin 1922, died Israel 2008)

בלה יערי הצליחה להגיע לווילנה עם פרוץ המלחמה, ושם נבחרה לשמש כקשרית של "החלוץ", וזאת בשל מראה פניה "הטוב". במהלך שנות הכיבוש הגרמני סיכנה את חייה בשליחויות מחתרתיות בין הגטאות ואף נשתלה במתורגמנית במפקדה של הגסטאפו.

לאחר שנתפסה כשעל גופה נשק וחומר הסברה, נשלחה לבירקנאו ושרדה.

את קורותיה פרסמה בספר "קראו לי ברוניסלבה".

Bella succeeded in getting to Vilna at the start of WWII and there was chosen to be a liaison for the Halutz, this was due to her 'good' facial features. During the German occupation she risked her life in Underground operations and even worked as a translator for the gestapo. After she was caught with weapons and secret papers, she was sent to Birkinau and survived. Her autobiography is entitled, "They call me Bronislava" after the Aryan name she went by under her falsified identity

חסיה בורנשטיין-ביליצקה (גרודנו, 1921 – ישראל, 2011) Hasia Bornstein-Bilitzka (born Grodno 1921, died Israel 2011)

חסיה היתה חברה בקבוצת "השומר הצעיר" שהגיעה מגרודנו לגטו ביאליסטוק והיתה חברה פעילה בוועד האנטיפשיסטי בגטו.

הבריחה נשק למחתרת בגטו ופעלה כמקשרת עם מפקדת הפרטיזנים באיזור, ועסקה בהבריחת מזון, תרופות ונשק. השתתפה במרד בגטו ביאליסטוק שנמשך חמישה ימים, עד שדוכא.

Hasia was a member of Hashomer Hatzsit, and

 got from Grodno Ghetto to Bialystok. She transported weapons to the Underground in the ghetto and acted as a liaison for the partisans in the area, bringing food, medicine and ammunition. She participated in the attempted overthrow of Bialystok Ghetto which lasted five 

days until it was repressed by the Nazis

גולה מירה (ז'שוב, 1911- קרקוב, 1943) Golah, Mira (born Rzeszów, Poland 1911- died Krakow, Poland 1943)

בת למשפחה חסידית, מייסדת סניף "שלומית הצעירה" של הארגון הציוני של הנשים "שלומית", ובהמשך חברה  בתנועת "השומר הצעיר". נישאה לאולק האוזמן, חברה להנהגה הראשית, ויחד הצטרפו למפלגה הקומוניסטית.

כאשר פלשו הנאצים לשטחי ברית המועצות היתה גולה בחודשי הריונה האחרונים. בהסכמתה הפסיק אולק את לימודיו בטכניון והחליט להצטרף לצבא האדום, ומאז נעלמו עקבותיו. גולה הסתתרה במרתף ושם ילדה את בנה יורק, כשאין איש לצידה. משפחתה הצליחה לשלוח עגלון שיביא את גולה והילד אליהם. הנסיעה היתה קשה. כאשר הגיעו לבית הדודה, יצאה גולה לחמם לו חלב, וכאשר שבה, שכב הילד בעריסה ללא רוח חיים. עם מותו של בנה חרב עליה עולמה.

בקרקוב נרתמת לעזרתם של תנועת עקיבא ו"החלוץ הלוחם". כמו כן סייעה בקשרים עם המחתרת הפולנית הקומוניסטית ה.פ.פ.ר., שגם היא היתה בראשית צעדיה ושאמצעיה הכספיים היו דלים. גולה סייעה בהשגת נשק ואישורי תנועה בעיר. בחורף 1941-1942 הוקם הארגון המחתרתי "איסקרא" (הניצוץ), וגולה היתה חברת מפקדת הארגון.

שיאה של הפעילות המחתרתית היהודית בקרקוב היה ההתקפה בערב חג המולד 22.12.1942 – פעולת "ציגנריה". הפעולה התבצעה בשיתוף פעולה של שני הארגונים. הפגיעה העיקרית הייתה בקפה "ציגנריה", שם נהרגו 11 גרמנים ונפצעו 13. אך עוד באותו לילה נפלו כ-20 מאנשי המחתרת ומפקדיה בידי הגרמנים.

בתחילת מרס 1943, נאסרה גולה בבית הדפוס של ה.פ.פ.ר., שהקימה בקרקוב, ונשלחה לכלא הנשים הלצלוב. היא נחקרה באכזריות והיתה חוזרת לתאה שבורת ציפורניים, שותתת דם וחבולה ללא הכר. 

גולה מירה נהרגה בעת נסיון בריחה, במוות אשר היא בחרה בו ולא הגרמנים. היתה בת 31 במותה.

Founder ‘Young Salome’ women's Zionist organization; member ‘Hashomer Hatzair’ youth movement. Married, when the Nazis invaded the Soviet Union she was in her last months of pregnancy. Her husband, Olek, joined the Red Army, and vanished without a trace. She gave birth to her son, Yorek, with no one by her side; he later 

.died in infancy

Golah’s work in the Underground movement helped in collection of weapons and providing legal travel documents. Her greatest accomplishment for the Underground came during Christmas 1942 in Cracow, where two Underground organizations, including her own, teamed up to attack the ‘Cyganeria’ coffee shop frequented by Nazi officers. There, thirteen Nazi’s were killed by the partisans along with 20 of the Jewish fighters. Golah was eventually captured, jailed and brutally beaten beyond recognition. Instead of waiting for death at the hands of the Nazis, she escaped from prison and was killed in 1943. She was 31 years old

פרומקה פלוטניצקה (פלוטניצה 1914 – בנדין 1943)

פרומקָה פלוטניצקה היתה מראשי המחתרת החלוצית בפולין, פעילה בתנועת "דרור" בלודז' ותכננה את עלייתה לארץ-ישראל.

עלייתה נדחתה בשל צרכי התנועה ואז פרצה המלחמה. במהלך המלחמה יצאה לרחבי הגנרלגוברנמן ושטחי פולין ופעלה להקמת תאי המחתרת, והייתה "הדרשנית הנודדת" של התנועה.

היא שקדה על קשרים עם חברים ונסעה עם תעודות מזויפות כדי להביא את דבר התנועה ולגייס חברים נוספים. פעלה, יחד עם אחרים, ליצור בסיס לשיתוף פעולה עם המחתרת הפולנית כדי להצטייד בכלי נשק ללוחמים היהודים בגטו והבריחה משלוח אקדחים ורימונים לגטו כשהם מוטמנים בשק תפוחי אדמה.  

פרומקה פלוטניצקה יצאה מוורשה בדצמבר 1942 לשליחות בבנדין במטרה לארגן את המקום לקראת הגנה. בבנדין ריכזה פעילות ציבורית חשובה בקיבוץ ובעיר. עזרה לכלואים בגטו, יצאה ובאה במשרדי הקהילה ולא פעם הצליחה לבטל הוראות וגזירות. 

ב-1 באוגוסט 143 החל חיסול גטו בנדין, אנשי המחתרת התבצרו בבונקרים ואלה חוסלו על ידי הגרמנים. פרומקה, יחד עם 7 חבריה שהיו בבונקר נהרגו.

טמה שניידרמן (1917 ורשה – 1943 טרבלינקה) Tama Schneiderman: born Warsaw, 1917, died Treblinka,1943

טמה שניידרמן  הייתה קשרית בתנועת "דרור" בביאליסטוק ובווילנה, ושל הארגון היהודי הלוחם בין שטחי הגנרלגוברמן ואוקראינה. היא המשיכה לקיים את הקשר התנועתי בשם "ונדה מאיבסקה", ביקרה בגטאות והביאה ידיעות, כסף, תחמושת ועיתוניים של התנועה  והייתה הראשונה שהביאה לוורשה את הידיעות על רצח היהודים בפונאר.

בינואר 1943 נקראה על ידי הנהגת הארגון היהודי הלוחם בוורשה להגיע מביאליסטוק כדי להעביר לממשלת פולין הגולה בלונדון מידע ומסמכים חשאיים על ההחלטה להגביר את קצב השמדת היהודים, נתפסה עם בואה לוורשה ונרצחה בטרבלינקה.

Was a liaison for the ‘Dror’ Underground movement between Bialystok and Vilna, and in Poland and the Ukraine. She delivered information, money, ammunition, secret papers, newspapers, to the Underground and was the first to bring to Warsaw information about the Nazis murder of the Paneriai Jews near Vilnius.

In January 1943, she was called upon by the leadership of the Jewish Underground to deliver to the Polish government in exile in London, secret papers proving the Nazis decision to step-up their extermination of the entire Jewish population. She was caught upon her arrival in Warsaw and executed in Treblinka.

גוסטה (טובה, יוסטינה) דוידזון-דרנגר (קרקוב, 1917 - 1943)

גוסטה, ובשמה העברי טובה, היתה חברת תנועת הנוער הציונית "עקיבא", תחילה כראש קבוצה ומשנת 1938 כחברת מרכז התנועה. גוסטה ערכה את עיתון השכבה הצעירה וניהלה את הכרוניקה של התנועה.

ב- 22.9.1939, מיד לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים, נאסרו גוסטה ובעלה שמעון דרנגר, אף הוא מראשי התנועה, באשמת השתייכות לחוג אנטי נאצי. לאחר שחרורם, תמורת כופר נפש ששילמה משפחתה של גוסטה, החלו בשיקום התנועה ובפעילות מחתרתית, בעיקר בנושאי חינוך.

בקיץ 1942 היתה גוסטה אחת ממייסדי ארגון המאבק המזוין בקרקוב, "הארגון הלוחם של הנוער החלוצי". העיתון המחתרתי, "החלוץ הלוחם", היה לביטאון חברי הארגון, שהחל עוסק בזיוף תעודות לצורכי חברי הארגון ולהעמקת הקשר עם חברי מחתרת פולניים.

הפעולה הדרמטית ביותר התרחשה בליל ה-22.12.1942, בהתקפה שביצעו חברי הארגון על בית הקפה "ציגנריה" במרכז העיר, שהיה מקום מפגש של קצינים גרמניים. בפעולה נהרגו 11 גרמנים ונפצעו 13.

בעקבות בגידה נאסרו חברי המחתרת, וכשנתפס שמעון הסגירה גוסטה את עצמה ב- 18.1.1943. לאחר עינויים בתא יחיד, העבירוה לתא קולקטיבי מס' 15, ובו פגשה חברות למחתרת וחניכות שלה מן התנועה. גוסטה המשיכה להיות כאן המחנכת, וחברותיה לתא, גם האסירות הפליליות הפולניות, קיבלו ברצון את מרותה ואף ניהלו "משק משותף". בתא הכלא התנהלו שיעורים ושיחות על נושאים שונים, כאן היו שרים בצוותא – שירים בפולנית, עברית ויידיש.

בהיותה בכלא כתבה גוסטה, בשמה המחתרתי – יוסטינה –  את זיכרונותיה. ב-29.4.1943, בעת שהובלו למחנה פלשוב, הצליחה גוסטה להימלט, יחד עם חברים לכלא, במבצע בריחה שאורגן על ידי בעלה.

ב- 11.11.1943 נלקחה גוסטה ממקום מסתורה על ידי הגסטפו ומאז לא נודע גורלה. 

לונקה (לאה) קוֹז'יבּרוֹדסקה (פרושוקוב, 1916 – אושוויץ, מרץ 1942) Leah/Lonka Kozibrodska (born Pruszokow, 1916, died Auschwitz, 1942)

 לונקה (לאה) קוֹז'יבּרוֹדסקה  Leah-Lonka Kozibrodska הייתה מהקשריות הראשיות של תנועת "החלוץ" ותנועת "דרור" בוורשה, חברת הארגון היהודי הלוחם והייתה הקשרית של יצחק צוקרמן.

הייתה בעלת מראה ארי מובהק - עיניים כחולות, אף סולד ושיער בהיר. כשרונה לשפות סייע לה רבות. השתתפה בהקמת נקודות חקלאיות בכפרים סמוכים לערים והעברת החברים והחברות לאותן הנקודות כדי להקל על מאבק הקיום הכלכלי וכדי לנצל את המקומות כמסגרת ארגונית תנועתית.
כשנסעה ברחבי הגנרלגוברנמן שכנעה את החברים והחברות לעבור לאותן הנקודות והעבירה אותם אליהן. מכיוון שהתנועה בדרכים הייתה מסוכנת ליהודים, נהגה ללוות חברים וחברות ליעדיהם. בין היתר, העבירה חברים וחברות בדרכם לסמינר המרכזי הראשון של תנועת "דרור" שהתקיים בוורשה בחודשים יוני ויולי 1940, אליו הגיעו חברי תנועה מ-23 סניפים מרחבי הגנרלגוברנמן. מלבד תנועתה בין הגטאות הגיעה גם למספר מחנות עבודה והעבירה מידע לחברים שנמצאו בהם.

עד אפריל 1942 ליוותה את יצחק צוקרמן שריכז את הפעילות בקרב הנוער והייתה מעבירה עשרות טפסים של עיתון התנועה, שהחל לצאת באותם ימים בוורשה קשרים עם מבריחים מקצועיים כדי שיחלצו את חבריה וחברותיה למקומות בטוחים יותר. בסוף דצמבר 1941חברה לקשריות  טמה שניידרמן ובלה יערי-חזן.  פעמיים ביקרה בטרנוב בשליחות קשר מוורשה ונפגשה גם עם חברי השומר הצעיר. בשליחות התנועה העבירה מקרקוב לוורשה חומר עבור ארכיון רינגלבלום. בכתביו הזכיר אותה רינגלבלום כאחת הנשים שמהוות סמל לפועלן של נשים בארגונים היהודיים הלוחמים, כקשריות במחתרת‏.

באפריל 1942, במעבר הגבול סמוך לעיירה מאלקיניה, נעצרה. תעודותיה המזויפות נחשפו, הכסף וארבעת האקדחים שהיו על גופה החשידו אותה כחברת מחתרת פולניה והיא הובלה למאסר בכלא "פאביאק" בוורשה. הגסטפו לא הצליחו לגלות את שמה האמיתי ואת קשריה עם חברי  הארגון היהודי הלוחם, הועברה למחנה אושווץ-בירקנאו ושם מתה.

During the Holocaust Leah was the first main liaison between two Underground movements in Warsaw: ‘The Pioneers’ and ‘Dror’. Her Aryan appearance; blue eyes, light hair, talent in many languages helped her greatly. She was considered to be one of the most influential and effective women in the Underground.

In 1942, when the extermination of Jews in Lublin began, she went to verify the information returning to Warsaw with the facts. After travelling back through Bialystok to gather funds, she was caught with false identity papers, and 4 pistols. She was imprisoned; the Nazis never finding out her true identity and her real connection to the Jewish Underground. Once in jail, she was utilized as a translator in the offices of the S.S., transferred to Auschwitz II (Birkenau) where she contracted Typhus and died in 1942, aged 26.

רייזקה (שושנה) קלינגברג (כהן)

רייזקה קלינגברג, נכדתו של שם קלינגברג, המקובל והאדמו"ר מזאלושיץ, גדלה בבית דתי חסידי. כשפרצה המלחמה עזבו רייזקה ומשפחתה את קרקוב ועברו להתגורר ב-קושיצה, אך רייזקה החליטה לחזור לגטו ולהצטרף למחתרת היהודית בגטו, "החלוץ הלוחם", ותפקידה העיקרי היה כקשרית לקצין המבצעים אברהם לייבוביץ ("לאבאן"), מנהיג תנועת "דרור" בקרקוב. המראה ה"ארי" שלה – בלונדינית ובעלת עיניים כחולות – איפשר לה לצאת ולהכנס לגטו, ותוך כדישימוש בתעודות מזוייפות היתה מבריחה מידע, מזון ואנשים.

שיאה של פעילות המחתרת היה ב- 22 בדצמבר 1942, כשחברי החלוץ הלוחם ביצעו מספר התקפות על מקומות שבהם נהגו לשבת קצינים גרמנים, הניפו דגלים על הגשריפ, הדביקו כרוזים אנטי פשיסטים והעלו באש מוסכים.

טוסיה אלטמן (1918 ליפנו – 1943 פולין)

טוסיה (טאובה, טובה, יונה) אלטמן היתה חברה בהנהגה המרכזית של השומר הצעיר בפולין ולוחמי מרד גטו ורשה.

החל משנת 1941 יצאה לערי פולין, ביאלסיטוק, קרקוב, ברנוביץ, וילנה, טרנוב ולבוב ודיווחה על גורל היהודים בשטחי הכיבוש. ב-28 ביולי 1942, עם הקמת הארגון היהודי הלוחם, נשלחה לצד הארי של ורשה בתפקיד קשרית של המחתרת. בתפקיד זה הבריחה נשק, הוציאה קבוצות חברים מהגטו לשורות הפרטיזנים, עזרה לפליטים להתחבא והעבירה כספים לחברים.

ב-1943 חזרה לגטו, נלכדה, הובלה לגירוש אך הצליחה לברוח. לחמה במרד גטו ורשה עם ההנהגה הראשית שנמצאה בבונקר ברחוב מילא 18. העבירה ידיעות, הערכות מצב ונשק. במאי 1943 נלכדה על ידי המשטרה הפולנית ונמסרה לגסטפו.