גרוסמן חייקה (1996-1919)

חייקה גרוסמן אורקין (ביאליסטוק, פולין 1919 – ישראל, 1996): היתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת "השומר הצעיר" בתקופת מלחמת העולם השניה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין.

בזכות המראה החיצוני שלה, גרוסמן הייתה אמונה על הקשר בין המרכזים השונים של התנועה ובעיקר על הפצת דבר ההשמדה השיטתית הצפויה ליהודים. בעזרת חברה מהמחתרת הפולנית השיגה תעודת לידה מזוייפת, שאיפשרה לה לפעול מחוץ לגטו בזהות בדויה, בשם הלינה וורונוביץ, וכך נעה ברכבות בין הגבולות, מן הגטו לצד הארי וחזרה, כשהבסיס שלה היה בביאליסטוק, שם שימשה כחברת מטה שהתכונן למרד הגרעין הראשני ולבניית מחתרת מאורגנת במקום, וכן פעלה לחיזוק הקשרים ובסיסי הפעולה בצד הארי כמו גם במוקדים פרטיזנים ביערת סמוכים.

לאחר האקציה השניה הצליחה גרוסמן להגיע לצד הארי, שם ארגנה דירות מסתור ויצרה קשר עם הקבוצה הפרטיזנית שנשלחה ליערות טרם המרד בטרבלינקה.  עד אוגוסט 1944 פעלה באזור ביאליסטוק כחלק ממטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית ע"ש קלינובסקי, בפעולות שכבר התמחתה בהן: השגת נשק, גיוס פרטיזנים והובלתם ליערות, התווית רשת תקשורת, גיוס כספים ורכש. במקביל הקימה יחד עם מרילה רוזייצקה, ליזה צ'אפניק, חסיה בורנשטיין-בילצקי, אנה רוד וברוניה קליבנסקי  – חמש חברות פרטזניות יהודיות שהתחזו לפולניות – את התא של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בביאליסטוק.

הן ביצעו פעולות סיוע והצלה, פעלו להשגת נשק לפרטיזנים וקישרו בין פרטיזנים יהודים לסובייטים שבאו ברגל או הוצנחו. הקשר בין הוועד לפרטיזנים נותק וחודש עם הגעת הפרטיזנים הסובייטים, והמידע שאספו הנשים שימש את הצבא האדום במבצעיו.

לקראת סוף המלחמה הוציאו הנשים לפועל מבצעים לשחרור שבויים ממחנות עבודה והברחתם ליערות, כאשר בסוף המבצע הן חוברות לפרטיזנים ביערות.

רייזל (רוז'קה) קוֹרצ'ק-מַרלָא (ביילסק, פולין 1921 – ישראל 1988) Różka Korczak-Marla

נולדה כבת הבכורה בעיירה ביילסק (Bielska), הסמוכה לעיר פלוצק, וגדלה במשפחה מסורתית. בילדותה למדה ב"חדר" ובבית ספר פולני.

לאחר פרוץ המלחמה עברה לווילנה והצטרפה ל"שומר הצעיר", וה-1941 הועברה לגטו שם, יחד עם חבריה, ייסדו את ארגון הפרטיזנים (פפא"ו; FPO), שקם על מנת ללחום בנאצים. במקביל אימצה וטיפלה בשתי יתומות ועבדה במכון יהודי, שהוקם עוד לפני המלחמה ופעל בגטו לצורך תיעוד קורות יהדות ליטא.

לאחר שאפסו הסיכויים להנהיג מרד כללי בתוך הגטו החליטו חלק מחברי הפפא"ו להמלט מהגטו ולהצטרף לפרטיזנים ביערות רודניקי (Rudninkai), בספטמבר נמנתה על אחרוני הלוחמים שברחו מן הגטו דרך תעלות הביוב בלקחה עמה את ארכיון מסמכי פפא"ו.

היא הצטרפה ליחידת לוחמים יהודית בראשותו של קובנר. תפקידה ביחידה היה לרכוש ולהשיג מזון ולדאוג לחלוקתו, לטפל בכביסה ובעניינים אחרים ובמקביל ללחום על זכותה וזכותן של נשים אחרות לקחת חלק פעיל בלחימה נגד הנאצים.

דוד גור (הונגריה, 1926-)

דוד גור נולד בכפר אוקאני שבהונגריה ב-1926 למשפחה מתבוללת. בספטמבר 1943 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". עם הירידה למחתרת במרס 1944, הצטרף לצוות מפעיליו של בית המלאכה לניירות מזויפים.

בראשית 1944 החליטה תנועת "השומר הצעיר" לצייד את חבריה בתעודות מזויפות בהן נרשם כי הם בני הגזע הארי. במקביל הוקם בבודפשט מטה "ההגנה", שאחת ממטרותיו הייתה זיוף תעודות. המטה התפרק עד מהרה, אך הספיק להקים בית מלאכה לזיוף תעודות בשיתוף עם תנועות "השומר הצעיר" ו"מכבי צעיר". בתחילה נדד בית המלאכה בין דירות פרטיות, ובהמשך מוקם בפנימייה לנערים עובדים ברחוב זלדמאלי בבירה ההונגרית.

 בית המלאכה נדד ממקום למקום, ופעלו בו גם דן צימרמן, שרגא וייל, אפרא טייכמן אגמון, דוד פדריט, מישו וקסלר, אנדרה פייגנבאום, מיקי לאנגר, פרי אייזנברג ואחרים, על מנת לזייף גם את התעודות הנדרשות גם לתנועת ההתנגדות היהודית וההונגרית.

הצוות נתפס בערב חג המולד 1944. 

מרדכי אדלר (הונגריה, 1915 – ישראל, 2000)

מוצאו ממשפחה דתית, למד ב"חדר" ובישיבה, והיה חבר ב"המזרחי" ואחר כך ב-שומר הצעיר

ב-1942, עם תחילת הגירושים בסלובקיה, סייע לעשרות חברי תנועתו וליהודים אחרים לעבור את הגבול להונגריה.

באפריל 1942 נעצר על-ידי המשטרה בנסיונו להגיע לבודפשט, נחקר על פעילותו, עונה, אך לא גילה דבר המשטרה אסרה גם את אביו, ששימש בידיה כבן ערובה.

יחד עם אביו הובל למחנה המעצר ואחר כך הועבר לבודפשט, עבד בסבלות על גדת נהר הדנובה וקיים קשר עם המחתרת החלוצית. הצליח לברוח ובעזרת תעודות מזויפות, במסגרת ה"טיול", עבר את הגבול לרומניה, ובאוגוסט 1944 הגיע לארץ.

אפרים (אפרה) אגמון (טייכמן) (הונגריה 1922 – ישראל 2010)

אפרים נולד בעיר קישווארדה בהונגריה, וגדל במשפחה מסורתית שבה 8 אחים. מגיל 16 היה חברת בתנועת "בני עקיבא" ואחר כך ב"שומר הצעיר", במסגרתה פעל במחתרת

ב-1943 קיבל צו גיוס לפלוגת עבודה, אך התחמק מהשרות, והצטרף לעבודת המחתרת בבודפשט. אחרי 19.3.1944 עסק ב'אריאציה', ביקר בקהילות יהודיות כדי להגיש סיוע וכדי להזהירן מפני הצפוי להן. בחודשים יוני-אוגוסט היה מפעילי ה'טיול' – הברחת יהודים לרומניה ומשם לארץ-ישראל.

נשא את השם השאול אימרה בנקה (Benko Imre) ולבש מדים של קצין רכבת. היה מאנשי הקשר עם המחתרת הקומוניסטית של פאל דמן'  (Demeny Pal).

עסק בהפצת תעודות מזויפות במסגרת 'צלב האדום הבינלאומי' וסיפק מזון וציוד לבתי הילדים שהוקמו על ידי המחתרת ולגטו המרכזי ברובע השביעי. כמו כן עסק בהספקת מזון ל'בית הזכוכית' ברחוב ואדס (Vadasz) ולסניף ברחוב וקרלה (Wekerle) וליהודים הרעבים בגטו.

אחרי השחרור המשיך לטפל בילדים שחסו בבתי הילדים וסייע בעלייתם הבלתי לגלית של חברי תנועתו לארץ. ב-1946 השתתף כחבר במשלחת לקונגרס היהודי בבאזל. עלה לארץ בסוף 1946.

ממשלת הונגריה העניקה לו את אות הגבורה על פעולות ההצלה במחתרת.

https://www.youtube.com/watch?v=PtXk_qg_udA

חסיה בורנשטיין-ביליצקה (גרודנו, 1921 – ישראל, 2011) Hasia Bornstein-Bilitzka (born Grodno 1921, died Israel 2011)

חסיה היתה חברה בקבוצת "השומר הצעיר" שהגיעה מגרודנו לגטו ביאליסטוק והיתה חברה פעילה בוועד האנטיפשיסטי בגטו.

הבריחה נשק למחתרת בגטו ופעלה כמקשרת עם מפקדת הפרטיזנים באיזור, ועסקה בהבריחת מזון, תרופות ונשק. השתתפה במרד בגטו ביאליסטוק שנמשך חמישה ימים, עד שדוכא.

Hasia was a member of Hashomer Hatzsit, and

 got from Grodno Ghetto to Bialystok. She transported weapons to the Underground in the ghetto and acted as a liaison for the partisans in the area, bringing food, medicine and ammunition. She participated in the attempted overthrow of Bialystok Ghetto which lasted five 

days until it was repressed by the Nazis

זלדה טרגר (וילנה, 1920 - ישראל, 1987)

זלדה טרגר – ניסנילביץ' היתה חברה בתנועת "השומר הצעיר". בספטמבר 1941 הועברה עם יהודי וילנה לגטו. לאחר כחודש הצליחה לצאת  מהגטו והסתתרה בעיר, במסווה של נוצרייה. במרס 1942 חזרה מרצונה לגטו והצטרפה למחתרת – פ.פ.או. היהודית בגטו.

ביולי 1943 נאסרה ביחד עם אחרים מחברי המחתרת בידי המשטרה היהודית, כבני ערובה בדרישה להסגיר את איציק ויטנברג, מפקד המחתרת, ושוחררו כשויטנברג הסגיר את עצמו.

בספטמבר 1943 חוסל גטו וילנה. זלדה וחבריה למחתרת יצאו ליערות רודניקי והקימו גדוד פרטיזנים יהודי בפיקודו של אבא קובנר. עוד לפני שעזבה את הגטו בעצמה הבריחה זלדה קבוצות אנשים ונשק מהגטו ליער.

על זלדה הוטל לשוב העירה. באחד ממבצעיה הרבים ליוו אותה שישה לוחמים. בתפקידה זה של מקשרת בין היער לעיר, הביאה זלדה נשק, ידיעות בגדים ותרופות. תפקידה הנוסף היה לנסות להעביר ליער את היהודים שנשארו בעיר לאחר חיסול הגטו. חמש פעמים נפלה זלדה בידי הגרמנים והליטאים והצליחה  להתחמק. 

ביער  החל הקשר בינה ובין בעלה – נתנאל (סנקה ) ניסלביץ'. ביולי 1944 נכנסו זלדה וחבריה עם הצבא האדום לווילנה. לאחר שחרורה של וילנה, החלה זלדה לפעול עם חבריה להעלאת יהודים ארצה. פעילות זו נקראה אחר כך בשם "הבריחה" וכללה ריכוז של יהודים והעברתם דרך גבולות באורח בלתי לגאלי.

זלדה עלתה ארצה ביוני 1946.