צביה לובטקין (ורשה 1914 - ישראל 1978)

צביה נולדה למשפחה דתית, והיא ואחותה היו חברות בתנועת הנוער החלוצית ”פרייהייט“ (דרור(. בזכות אישיותה המיוחדת נהייתה צביה לדמות מרכזית בתנועה ולחברה בהנהגה הראשית. לימים הייתה גם חברת מרכז ”החלוץ".

 בתחילת 1940 חזרה צביה לפולין הכבושה מליטא, כדי להשתתף בפעילות תנועתה במחתרת. בתקופת הכיבוש, הייתה צביה לדמות המרכזית בשיקום פעילות תנועתה בוורשה. הייתה אחראית על הקשרים הארגוניים והכספיים עם היודנראט ועם הג‘וינט ועסקה בחידוש חוות ההכשרה, בהקמת קיבוץ עירוני, בכינון מטבח לחברים ובפעילות חינוכית מסועפת – הקמת גימנסיה במחתרת ועוד.

באביב 1942 נמנתה צביה עם גרעין ”הגוש האנטי-פשיסטי“, ההתארגנות הראשונה של לוחמים בגטו ורשה וחברה בארגון היהודי הלוחם, לאחר הקמתו,  שבו מילאה צביה תפקיד חשוב בעיצוב דמותו ודרכו.

היא הייתה חברת ”הוועד היהודי הלאומי“, שהיה ההנהגה הפוליטית של הארגון, וחברה ב“ועדת התיאום“ עם הבונד. השתתפה בהתנגשות המזוינת הראשונה עם הגרמנים בגטו בינואר 1943, ובמרד גטו ורשה באפריל של אותה שנה.

צביה הייתה בין הלוחמים המעטים ששרדו את המרד ושיצאו לצד ה“ארי“ של ורשה דרך תעלות הביוב. צביה הייתה חברה בפלוגות שרידי האי“ל במרד ורשה הפולני, ולאחר דיכויו מצאה מחסה בדירת מסתור עד לשחרור העיר בינואר 1945 . לאחר המלחמה, הייתה צביה פעילה בקרב ”שארית הפליטה“ ובארגון ”הבריחה“. ב- 1946 עלתה לארץ. והיתה בין מקימי קיבוץ ”לוחמי הגטאות“, ו“בית לוחמי הגטאות“.

פייגל (ולאדקה ) פלטל-מינדז‘יצקי (ורשה 1921-ארה"ב 2012)

עם תחילת הכיבוש הגרמני היתה ולאדקה חברה בתנועת הנוער ”סקיף“ של הבונד. היא היתה בלונדינית, דוברת פולנית רהוטה שנראתה פולנייה לכל דבר. תעודת הזיהוי שניתנה לה הייתה על שמה של ולאדיסלאבה קובאלסקה, ומאז כונתה: ולאדקה. תפקידה היה ליצור קשר עם פולנים אוהדים, להכין דירות מסתור שאליהן יהיה ניתן להבריח אנשים מהגטו, בעיקר נשים וילדים, ולהשיג נשק לגטו.

באמצעות תעודות מזויפות והודות למראה המקומי, חייתה מיד מחוץ לגטו ויכלה להיכנס ולצאת ממנו. היא השיגה כלי נשק עבור הארגון בשוק השחור, הבריחה אותו לגטו ואיתרה מקומות מחבוא עבור יהודים. היא שימשה גם כקשרית עבור המחתרת והבריחה מסמכים בנעליה.

 וולאדקה התיידדה עם השוטרים הפולנים, וקנתה את אמונם בפיזור אינספור רמזים אינטימיים וצחקוקים. הם שוכנעו שהפולנייה קלת הדעת היא מבריחה רגילה – שקונה סחורות זולות בגטו, בעיקר תכשיטים וכלי כסף, ומוכרת אותם ברווח נאה בצד הארי.

מעבר לכל המשימות החשובות שקיבלה על עצמה, עסקה במשימה ייחודית: הסתרת תינוקות יהודיים בביתם של פולנים ועזרה ליהודים בהימלטות מוורשה, גם אחרי החיסול הגדול נותרו עוד ילדים בגטו. חלק קטן מאוד מהם הועברו על-ידי ולאדקה וארגון ”הבונד“ לבתים פולניים שנמצאו עבורם בקושי רב.