גוסטה, ובשמה העברי טובה, היתה חברת תנועת
הנוער הציונית "עקיבא", תחילה כראש קבוצה ומשנת 1938 כחברת מרכז התנועה. גוסטה ערכה את עיתון השכבה הצעירה וניהלה את הכרוניקה של
התנועה.
ב- 22.9.1939, מיד לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים, נאסרו
גוסטה ובעלה שמעון דרנגר, אף הוא מראשי התנועה, באשמת השתייכות לחוג אנטי נאצי. לאחר
שחרורם, תמורת כופר נפש ששילמה משפחתה של גוסטה, החלו בשיקום התנועה ובפעילות
מחתרתית, בעיקר בנושאי חינוך.
בקיץ 1942 היתה גוסטה אחת ממייסדי ארגון המאבק המזוין
בקרקוב, "הארגון הלוחם של הנוער החלוצי". העיתון המחתרתי, "החלוץ
הלוחם", היה לביטאון חברי הארגון, שהחל עוסק בזיוף תעודות לצורכי חברי הארגון
ולהעמקת הקשר עם חברי מחתרת פולניים.
הפעולה הדרמטית ביותר התרחשה בליל ה-22.12.1942, בהתקפה שביצעו חברי הארגון על בית
הקפה "ציגנריה" במרכז העיר, שהיה מקום מפגש של קצינים גרמניים. בפעולה
נהרגו 11 גרמנים ונפצעו 13.
בעקבות בגידה נאסרו חברי המחתרת, וכשנתפס שמעון הסגירה גוסטה
את עצמה ב- 18.1.1943. לאחר עינויים בתא יחיד, העבירוה לתא קולקטיבי מס' 15, ובו
פגשה חברות למחתרת וחניכות שלה מן התנועה. גוסטה המשיכה להיות כאן המחנכת,
וחברותיה לתא, גם האסירות הפליליות הפולניות, קיבלו ברצון את מרותה ואף ניהלו
"משק משותף". בתא הכלא התנהלו שיעורים ושיחות על נושאים שונים, כאן היו
שרים בצוותא – שירים בפולנית, עברית ויידיש.
בהיותה בכלא כתבה גוסטה, בשמה המחתרתי – יוסטינה – את זיכרונותיה. ב-29.4.1943, בעת שהובלו למחנה פלשוב, הצליחה גוסטה להימלט,
יחד עם חברים לכלא, במבצע בריחה שאורגן על ידי בעלה.
ב- 11.11.1943 נלקחה גוסטה ממקום מסתורה על ידי הגסטפו ומאז
לא נודע גורלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה