יום חמישי, 30 ביוני 2016

גרוסמן חייקה (1996-1919)

חייקה גרוסמן אורקין (ביאליסטוק, פולין 1919 – ישראל, 1996): היתה מנהיגה ציונית, מראשי תנועת "השומר הצעיר" בתקופת מלחמת העולם השניה, פרטיזנית וחברת מחתרת בגטאות ליטא ופולין.

בזכות המראה החיצוני שלה, גרוסמן הייתה אמונה על הקשר בין המרכזים השונים של התנועה ובעיקר על הפצת דבר ההשמדה השיטתית הצפויה ליהודים. בעזרת חברה מהמחתרת הפולנית השיגה תעודת לידה מזוייפת, שאיפשרה לה לפעול מחוץ לגטו בזהות בדויה, בשם הלינה וורונוביץ, וכך נעה ברכבות בין הגבולות, מן הגטו לצד הארי וחזרה, כשהבסיס שלה היה בביאליסטוק, שם שימשה כחברת מטה שהתכונן למרד הגרעין הראשני ולבניית מחתרת מאורגנת במקום, וכן פעלה לחיזוק הקשרים ובסיסי הפעולה בצד הארי כמו גם במוקדים פרטיזנים ביערת סמוכים.
לאחר האקציה השניה הצליחה גרוסמן להגיע לצד הארי, שם ארגנה דירות מסתור ויצרה קשר עם הקבוצה הפרטיזנית שנשלחה ליערות טרם המרד בטרבלינקה.  עד אוגוסט 1944 פעלה באזור ביאליסטוק כחלק ממטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית ע"ש קלינובסקי, בפעולות שכבר התמחתה בהן: השגת נשק, גיוס פרטיזנים והובלתם ליערות, התווית רשת תקשורת, גיוס כספים ורכש. במקביל הקימה יחד עם מרילה רוזייצקה, ליזה צ'אפניק, חסיה בורנשטיין-בילצקי, אנה רוד וברוניה קליבנסקי  – חמש חברות פרטזניות יהודיות שהתחזו לפולניות – את התא של הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בביאליסטוק.
הן ביצעו פעולות סיוע והצלה, פעלו להשגת נשק לפרטיזנים וקישרו בין פרטיזנים יהודים לסובייטים שבאו ברגל או הוצנחו. הקשר בין הוועד לפרטיזנים נותק וחודש עם הגעת הפרטיזנים הסובייטים, והמידע שאספו הנשים שימש את הצבא האדום במבצעיו.
לקראת סוף המלחמה הוציאו הנשים לפועל מבצעים לשחרור שבויים ממחנות עבודה והברחתם ליערות, כאשר בסוף המבצע הן חוברות לפרטיזנים ביערות.



יום רביעי, 29 ביוני 2016

נתן אנדרה שוראקי (2007-1917)

נתן אנדרה שוראקי (עין תמושנת, אלג'יריה, 1917- ישראל, 2007): היה סופר ומשורר, מתרגם, משפטן והיסטוריון. למד משפטים בסורבון בפריז, והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1939, אך סולק ממנה שנה לאחר מכן בעקבות חוקי הגזע האנטישמים של משטר וישי.
בתקופת המלחמה הצטרף למחתרת הצרפתית, והציל עשרות ילדים יהודים במסגרת ארגון ההצלה OSE, שהבריח ילדים לדרום צרפת.

בשנת 1958 עלה לישראל.

יום שלישי, 28 ביוני 2016

רחל אייגה אויברל (1976-1903)


רחל אייגה אויברך (לנוביץ, פודוליה, פולין 1903 – ישראל, 1976): הייתה עיתונאית, סופרת, מסאית, היסטוריונית יידית ועסקנית ציבור.
אחרי כיבוש ורשה על ידי הגרמנים אירגנה רחל אוירבך במשך שלוש שנים חדר אוכל עממי בבניין המעון של איגוד הסוחרים הזעירים, ברחוב לשנו 40. זה היה חלק ממפעלי סעד שמומנו בהתחלה על ידי הג'וינט, ואחר כך על ידי התושבים היהודים עצמם. בהמשך הייתה אוירבך מעורבת מאוד בארגון "עונג שבת" עצמו שקבע למטרה לתעד את כל תחומי החיים בגטו.
ב-9 במרץ 1943 הצליחה רחל אוירבך לברוח לצד ה"ארי" של העיר ולשהות אצל ידידים פולנים. בעזרת תעודות מזויפות, המראה ה"לא יהודי" שלה, ושליטתה הטובה בשפה הגרמנית, יכלה לצאת לרחוב ולשמש שליחה של תנועות ההתנגדות היהודיות. חברי המחתרת עימם הייתה בקשר באותה תקופה היו אדולף אבהרם ברמן ורעייתו.
בשנת 1944 כשבשטח פולין ששוחרר על ידי הצבא הסובייטי קמה ועדה היסטורית יהודית שהמשיכה בפעילותו של רינגלבלום ועמיתיו, גם רחל אוירבך השתלבה בה.

יום שני, 27 ביוני 2016

רייזל (רוז'קה) קוֹרצ'ק-מַרלָא (ביילסק, פולין 1921 – ישראל 1988) Różka Korczak-Marla


נולדה כבת הבכורה בעיירה ביילסק (Bielska), הסמוכה לעיר פלוצק, וגדלה במשפחה מסורתית. בילדותה למדה ב"חדר" ובבית ספר פולני.
לאחר פרוץ המלחמה עברה לווילנה והצטרפה ל"שומר הצעיר", וה-1941 הועברה לגטו שם, יחד עם חבריה, ייסדו את ארגון הפרטיזנים (פפא"ו; FPO), שקם על מנת ללחום בנאצים. במקביל אימצה וטיפלה בשתי יתומות ועבדה במכון יהודי, שהוקם עוד לפני המלחמה ופעל בגטו לצורך תיעוד קורות יהדות ליטא.
לאחר שאפסו הסיכויים להנהיג מרד כללי בתוך הגטו החליטו חלק מחברי הפפא"ו להמלט מהגטו ולהצטרף לפרטיזנים ביערות רודניקי (Rudninkai), בספטמבר נמנתה על אחרוני הלוחמים שברחו מן הגטו דרך תעלות הביוב בלקחה עמה את ארכיון מסמכי פפא"ו.

היא הצטרפה ליחידת לוחמים יהודית בראשותו של קובנר. תפקידה ביחידה היה לרכוש ולהשיג מזון ולדאוג לחלוקתו, לטפל בכביסה ובעניינים אחרים ובמקביל ללחום על זכותה וזכותן של נשים אחרות לקחת חלק פעיל בלחימה נגד הנאצים.

יום ראשון, 26 ביוני 2016

המחתרת הבלגית


 המחתרת היהודית בבלגיה עסקה בזיוף מסמכים ובעזרה ליהודים ולפרטיזנים, וזאת באמצעות שני ארגונים שפעלו ברחוב היהודי: "סולידאריטה" השמאלית הפרוגרסיבית ו-"עזרה הדדית" של פועלי ציון שמאל (מפלגה יהודית סוציאליסטית ציונית, שאהדה את ברית המועצות), ועסקו גם בתעמולה אנטי נאצית. בסוף 1941 ארגונים אלה הצטרפו ל"וועד להגנת היהודים" שהיה מסונף לחזית השחרור הבלגית. גם המזכיר הכללי של הקהילה היהודית הצטרף למחתרת. עד מהרה נוצרו ועדים מקומיים של המחתרת, בהם נטלו חלק כל הקבוצות הפוליטיות של הציבור היהודי.

הוועדים עסקו בזיוף תעודות, בתעמולה בכרזות רחוב ומעל לדפי העיתונים. הוועדים אף עסקו בסעד ובעזרה לפרטיזנים. הם סיפקו ליהודים דירות מסתור ותעודות מזון מזויפות.
   
אחד מתחומי הפעולה הראשיים של המחתרת היה הצלת ילדים. למעלה מ-3,000 ילדים יהודים נמסרו על ידי הוריהם והוסתרו בבתי ילדים בלגיים, אצל משפחות בלגיות ובמנזרים.
המאבק עם משתפי הפעולה עם הנאציים והחמרת צעדי הנאצים נגד היהודים הבשילו את רעיון המאבק המזוין. 

בשנת 1941 קמה קבוצת הפרטיזנים היהודיים הראשונה. היא החלה פעולותיה בחבלה בבתי חרושת יהודיים שעבדו למען הגרמנים. כעבור שנה מנתה המחתרת 9 חברים שחולקו ל-3 כיתות בפיקודו של שרל רוכמן. בזמן זה הצטרפה המחתרת לצבא המחתרת הבלגי, אך שמרה על אופייה היהודי. במחצית השנייה של שנת 1943 מנתה המחתרת 60-70 חברים. בנוסף אליהם היו יהודים שהצטרפו ישירות לצבא המחתרת הבלגי..

יום חמישי, 23 ביוני 2016

יוסף באו (קרקוב, 1920- ישראל, 2002)

יוסף נחן בכישרון אמנותי ועם סיום לימודיו בגימנסיה העברית החל ללמוד אמנות פלסטית באוניברסיטת קרקוב, לימודים שנקטעו בשל המלחמה. בשנה שבה זכה להיות סטודנט מן המניין, למד יוסף קורס בקליגרפיה, קורס שלימד אותו את מלאכת כתיבת האותיות הגותיות.

יוסף גורש לגטו קרקוב ועם חיסול הגטו הועבר למחנה הריכוז פלשוב, שם עבד כשרטט, ותוך כדי זייף בחשאי תעודות ומסמכים עבור היהודים האסירים. נכלל ברשימת שינדלר וכך ניצל.

יום רביעי, 22 ביוני 2016

דוד גור (הונגריה, 1926-)

דוד גור נולד בכפר אוקאני שבהונגריה ב-1926 למשפחה מתבוללת. בספטמבר 1943 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". עם הירידה למחתרת במרס 1944, הצטרף לצוות מפעיליו של בית המלאכה לניירות מזויפים.
בראשית 1944 החליטה תנועת "השומר הצעיר" לצייד את חבריה בתעודות מזויפות בהן נרשם כי הם בני הגזע הארי. במקביל הוקם בבודפשט מטה "ההגנה", שאחת ממטרותיו הייתה זיוף תעודות. המטה התפרק עד מהרה, אך הספיק להקים בית מלאכה לזיוף תעודות בשיתוף עם תנועות "השומר הצעיר" ו"מכבי צעיר". בתחילה נדד בית המלאכה בין דירות פרטיות, ובהמשך מוקם בפנימייה לנערים עובדים ברחוב זלדמאלי בבירה ההונגרית.
 בית המלאכה נדד ממקום למקום, ופעלו בו גם דן צימרמן, שרגא וייל, אפרא טייכמן אגמון, דוד פדריט, מישו וקסלר, אנדרה פייגנבאום, מיקי לאנגר, פרי אייזנברג ואחרים, על מנת לזייף גם את התעודות הנדרשות גם לתנועת ההתנגדות היהודית וההונגרית.

הצוות נתפס בערב חג המולד 1944. 

יום שלישי, 21 ביוני 2016

יוסף טבעון (וסרצייר) (לודז' 1923 – ישראל 1968)

 יוסף, יוסק בפי מכריו, היה אדם בעל יזמה עם חוש ארגון  ואחריות חברתית וציבורית, שהתברך בתכונת של מנהיג.. בגטו לודז' המשיך, יחד עם חבריו, את הפעילות בתנועת הנוער, למרות התנאים הקשים ראה את המשימה הזאת כחשובה ביותר על מנת לעודד את הנוער. ומתן עזרה ממשית כולל מזון ותרופות לאלו הנזקקים ביותר.   


יוסק  עבד בבית החולים בגטו  לודז' הוא היה איש ארגון מעולה, והגרמנים היו מרוצים מעבודתו. דבר שזמן לו אפשרות לעזור לאחרים במזון ותרופות. ואף להסתיר  אנשים  בחדריו המוסתרים של בית החולים, להבריח אנשים מחוץ לגטו, ולסייע במתן סעד ליתומים ובית חם לנצרכים.

יום שני, 20 ביוני 2016

מרים וטרמן-פינקהוף (הולנד 1916-ישראל)


מרים ילידת 1916 ובן זוגה, מנחם פינקהוף, היו פעילים במחתרת ההולדית בהצלת ילדים. תפקידה של מרים היה לאסוף תינוקות שהוריהם יועדו לגירוש או גורשו לווסטרבורק, ולהביאם לתחנת הרכבת באמסטרדם.

מרים היתה מגיעה עם עגלת ילדים לתחנת הרכבת, ומחכה לאשת הקשר שהעבירה את הילדים למשפחות ומוסדות שהסתירו אותם.

מרים לא ידעה לאן נלקחים התינוקות ומי האישה שלוקחת אותם. שמה של האישה היה הטי פאוטה, היא נתפסה ונשלחה לרוונסברוק.


מרים נתפסה ונשלחה לברגן בלזן, אך שרדה ועלתה לארץ ישראל ב-1946.

יום ראשון, 19 ביוני 2016

פאני סולומיאן-לוץ (פינסק, 1919-ישראל, 1998 )

פאני נולדה בפינסק אך בגיל צעיר עברה לוורשה ובתקופת לימודיה היתה פעילה באגודת "אביביה" וב"מכבי". בוורשה עבדה כמורה להתעמלות ושימשה מדריכה להתעמלות רפואית בבתי חולים גדולים.

עם פרוץ המלחמה חזרה לוורשה מהשתלמות בשבדיה, ולאחר נפילת וורשה חזרה לפינסק, ושימשה קשרית של גרעיני הפרטיזנים הראשונים. עם חיסול הגטו הצליחה לעבור ליערות פולסיה, שם הצטרפה לפרטיזנים ועבדה בתחילה כ"אחות" בפלוגות קטנות ואחר כך כרופאה של בריגת הצנחנים בדרגת סרן.


לאחר המלחמה עלתה לישראל עם בעלה רפאל לוץ.

יום שישי, 17 ביוני 2016

מרדכי אדלר (הונגריה, 1915 – ישראל, 2000)


מוצאו ממשפחה דתית, למד ב"חדר" ובישיבה, והיה חבר ב"המזרחי" ואחר כך ב-שומר הצעיר

ב-1942, עם תחילת הגירושים בסלובקיה, סייע לעשרות חברי תנועתו וליהודים אחרים לעבור את הגבול להונגריה.

באפריל 1942 נעצר על-ידי המשטרה בנסיונו להגיע לבודפשט, נחקר על פעילותו, עונה, אך לא גילה דבר המשטרה אסרה גם את אביו, ששימש בידיה כבן ערובה.

יחד עם אביו הובל למחנה המעצר ואחר כך הועבר לבודפשט, עבד בסבלות על גדת נהר הדנובה וקיים קשר עם המחתרת החלוצית. הצליח לברוח ובעזרת תעודות מזויפות, במסגרת ה"טיול", עבר את הגבול לרומניה, ובאוגוסט 1944 הגיע לארץ.

יום חמישי, 16 ביוני 2016

דב פרידמן בורקה (וילנה, פולין? – יערות רודניקי 1943)


דב נולד בוילנה והיה פעיל בתנועת "בית"ר" מוילנה. בימי הכיבוש הגרמני נכלא בגטו וילנה.
שירת מטעם המחתרת במשטרת הגטו היהודית, וניצל את תפקידו לזיוף תעודות ומסמכים עבור חברי המחתרת.
עמד בראש אחת הקבוצות שיצאה ליערות כדי להכין בסיס פרטיזנים.
נהרג בקרב ביערות רודניקי עם "פולנים לבנים", באוגוסט 1943 .


יום רביעי, 15 ביוני 2016

האחים מילבאואר


האחים מילבאואר (Milbauer) עסקו, בקיץ ובסתיו 1942, בזיוף ומכירה של תעודות זהות אריות, כדי לסייע ליהודים להימלט מגטו נדבורנה (Nadworna) ומהעיר.

 


קבוצות של יהודים ברחו להונגריה, והיו שברחו ליערות הסביבה, אבל רובם הוסגרו לידי הגרמנים או נרצחו בידי מקומיים ובידי קבוצות של אוקראינים תומכי הלאומן האוקראיני סטפן בנדרה. 
גטאות נדבורנה חוסלו ב-24 באוקטובר 1942. 

יום שני, 13 ביוני 2016

צביה לובטקין (ורשה 1914 - ישראל 1978)

צביה נולדה למשפחה דתית, והיא ואחותה היו חברות בתנועת הנוער החלוצית ”פרייהייט“ (דרור(. בזכות אישיותה המיוחדת נהייתה צביה לדמות מרכזית בתנועה ולחברה בהנהגה הראשית. לימים הייתה גם חברת מרכז החלוץ".

 בתחילת 1940 חזרה צביה לפולין הכבושה מליטא, כדי להשתתף בפעילות תנועתה במחתרת. בתקופת הכיבוש, הייתה צביה לדמות המרכזית בשיקום פעילות תנועתה בוורשה. הייתה אחראית על הקשרים הארגוניים והכספיים עם היודנראט ועם הג‘וינט ועסקה בחידוש חוות ההכשרה, בהקמת קיבוץ עירוני, בכינון מטבח לחברים ובפעילות חינוכית מסועפת – הקמת גימנסיה במחתרת ועוד.

באביב 1942 נמנתה צביה עם גרעין ”הגוש האנטי-פשיסטי“, ההתארגנות הראשונה של לוחמים בגטו ורשה וחברה בארגון היהודי הלוחם, לאחר הקמתו,  שבו מילאה צביה תפקיד חשוב בעיצוב דמותו ודרכו.
היא הייתה חברת ”הוועד היהודי הלאומי“, שהיה ההנהגה הפוליטית של הארגון, וחברה ב“ועדת התיאום“ עם הבונד. השתתפה בהתנגשות המזוינת הראשונה עם הגרמנים בגטו בינואר 1943, ובמרד גטו ורשה באפריל של אותה שנה.

צביה הייתה בין הלוחמים המעטים ששרדו את המרד ושיצאו לצד ה“ארי“ של ורשה דרך תעלות הביוב. צביה הייתה חברה בפלוגות שרידי האי“ל במרד ורשה הפולני, ולאחר דיכויו מצאה מחסה בדירת מסתור עד לשחרור העיר בינואר 1945 . לאחר המלחמה, הייתה צביה פעילה בקרב ”שארית הפליטה“ ובארגון ”הבריחה“. ב- 1946 עלתה לארץ. והיתה בין מקימי קיבוץ ”לוחמי הגטאות“, ו“בית לוחמי הגטאות“.

יום ראשון, 12 ביוני 2016

בת שבע (ז'ניה) אייכנבוים (פולין, ? – פולין 1944)


נולדה פולטוסק, פולין. כשהגרמנים כבשו את עירה, ברחה לעיר סלונים שהיתה בשטח השליטה הסוביטים, ולאחר כיבוש האיזור הזה על ידי הגרמנים, נכלאה בגטו המקומי.
עם חיסול הגטו, ביולי 1942, ברחה והגיעה לגדוד פרטיזינים, שם שימשה כחובשת, והצטרפה ליחידה הלוחמת היהודית מגדוד 51.


ז'ניה השתתפה בקרבות רבים נגד הגרמנים והצטיינה במיקוש רכבות. לז`ניה השתתפה בקרבות רבים נגד הגרמנים והצטיינה במעשי-מיקוש. לזכותה נזקפו מיקוש והשמדה של 13 רכבות האויב שהוליכו חיילים, נשק וחומרי מלחמה. כהוקרה על אומץ ליבה קיבלה ממפקדה נשק אישי אוטומטי, שרק לעיתים רחוקות ניתן נשק כזה בידי אישה פרטיזנית.

ז`ניה נפלה בקרב נגד הגרמנים בעת שהם נסוגו, יום אחד בלבד לפני שהאיזור שוחרר באופן מוחלט. נספתה בדרוהוצ'ין ב-23 במרץ 1944

לאחר מותה הוענקו לה העיטורים: "אות הכוכב האדום" ומדלית פרטיזן מלחמת המולדת דרגה א`. הוצעה גם לקבלת אות "הדגל האדום" ותואר "גיבור ברית המועצות".

יום חמישי, 9 ביוני 2016

מרדכי (מוטיק) גורביץ`


נולד ב-ברנוביץ' (אז פולין). כשהגרמנים כבשו את העיר הוא נכלא בגטו, ושם הצטרף לארגון היהודי הלוחם. בעת האקציה השניה ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים, והיה למפקד קבוצת חבלנים. לזכותו 
נזקפת הורדת 12 רכבות של הגרמנים. הצטיין באומץ לב בקרבות ומונה למפקד פלוגה.
בסוף 1943 יצא לתקוף את הגרמנים בכביש בריסק-מוסקבה ונלחם עם פלוגתו נגד כח גרמני גדול. 
נפצע ומת מפצעיו על יד דרוהיצ'ין.

יום רביעי, 8 ביוני 2016

מלה צימטבאום (בז'סקו פולין 1922 – אושוויץ 1944).


מלה, שנודעה גם בשמות מלכה ו"מלה הבלגית" גדלה בבלגיה, נעצרה באנטוורפן והגיעה בספטמבר 1942 לאושוויץ. מלה שלטה במספר שפות, ונבחרה לשמש כמתורגמנית ל-ס.ס. באושויץ, ולמרות שהיא הייתה בתפקיד שזיכה אותה בעמדת כוח יחסית, היא הקדישה את כולה לעזרה לאסירים אחרים. היא התערבה על מנת שאסירים יישלחו לעבודות קלות יותר אם היא חשדה שלא יעמדו בעבודות פרך. היא הגניבה לאסירים תמונות שנשלחו אליהם מקרוביהם, שכן היה אסור להחזיק בתמונות כלשהם במחנה. כמו כן היא השיגה מזון ותרופות לנזקקים, עודדה את האנשים ותמכה בהם. הן האסירים והן שומרי המחנה נתנו בה אמון.

יחד עם חברה הפולני אדק ברחה צימטבאום מאושוויץ בשנת 1944 ומייד הפכה לסמל החירות עבור אלפי כלואים במחנה. כעבור ימים מספר נתפסו השניים והוחזרו למחנה, שם התכוון המפקד לתלות אותם למחרת בבוקר. אך בטרם בוצע גזר הדין חתכה צימטבאום את ורידיה. התאבדותה האמיצה העצימה את ההערצה אליה כסמל הגבורה. 

פניה פנלון-גולדשטיין (Fenelon) (פריז 1922- 1983).

מוסיקאית בת לאב יהודי. במלחמת העולם השניה תמכה בהתנגדות לנאצים ונשלחה למחנה הריכוז אושוויץ. שם, במשך שנתיים היתה פניה חברה בתזמורת הנשים באושוויץ. במשך תקופה זו היא בנתה מערכת עזרה הדדית שפעלה בקרב חברות התזמורת, מערכת שסייעה – הן מבחינה נפשית והן מבחינה חומרית – גם לאסירות אחרות במחנה. פנלון, שסירבה להכחיש את מוצאו היהודי של אביה ובכך להיטיב את תנאיה, ניצלה, ובשנת 1977 פרסמה אוטוביוגרפיה "תזמורת נשים באושוויץ".

יום שלישי, 7 ביוני 2016

אפרים (אפרה) אגמון (טייכמן) (הונגריה 1922 – ישראל 2010)

אפרים נולד בעיר קישווארדה בהונגריה, וגדל במשפחה מסורתית שבה 8 אחים. מגיל 16 היה חברת בתנועת "בני עקיבא" ואחר כך ב"שומר הצעיר", במסגרתה פעל במחתרת

ב-1943 קיבל צו גיוס לפלוגת עבודה, אך התחמק מהשרות, והצטרף לעבודת המחתרת בבודפשט. אחרי 19.3.1944 עסק ב'אריאציה', ביקר בקהילות יהודיות כדי להגיש סיוע וכדי להזהירן מפני הצפוי להן. בחודשים יוני-אוגוסט היה מפעילי ה'טיול' – הברחת יהודים לרומניה ומשם לארץ-ישראל.

נשא את השם השאול אימרה בנקה (Benko Imre) ולבש מדים של קצין רכבת. היה מאנשי הקשר עם המחתרת הקומוניסטית של פאל דמן'  (Demeny Pal).

עסק בהפצת תעודות מזויפות במסגרת 'צלב האדום הבינלאומי' וסיפק מזון וציוד לבתי הילדים שהוקמו על ידי המחתרת ולגטו המרכזי ברובע השביעי. כמו כן עסק בהספקת מזון ל'בית הזכוכית' ברחוב ואדס (Vadasz) ולסניף ברחוב וקרלה (Wekerle) וליהודים הרעבים בגטו.

אחרי השחרור המשיך לטפל בילדים שחסו בבתי הילדים וסייע בעלייתם הבלתי לגלית של חברי תנועתו לארץ. ב-1946 השתתף כחבר במשלחת לקונגרס היהודי בבאזל. עלה לארץ בסוף 1946.

ממשלת הונגריה העניקה לו את אות הגבורה על פעולות ההצלה במחתרת.

https://www.youtube.com/watch?v=PtXk_qg_udA


יום שני, 6 ביוני 2016

יעקב אדורם (פרידמן) (הונגריה, 1925 – ישראל, 2002)

נולד בעיר קששה בהונגריה, והיה חבר בתנועת "בני עקיבא" אחרי כניסת הגרמנים להונגריה, במרץ 1944, הגיע לבודפשט, סיגל לעצמו חזות ארית והצטרף לפעילות מחתרתית של תנועתו.

סייע לבורחים מפלוגות עבודת הכפייה, סייע בהשגת מזון ובגדים ליהודים נזקקים ועזרה כספית ליהודים שהתגוררו "בבתים מסומנים".

השתתף בפעולות הצלה נועזות, ביניהן הצלת נשיא "המזרחי" בהונגריה, אברהם שמואל בנימין פרנקל, מידי הגסטפו.

עלה ארצה בשנת 1946 ונכלא על ידי הבריטים במחנה הסגר בעתלית.

בארץ קיבל את "אות  הלוחם בנאצים ובעוזריהם".

יום ראשון, 5 ביוני 2016

אניה רוד (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943)

אניה רוד ילידת גרודנו, הגיעה עם חברותיה לביאליסטוק בינואר 1943, עם חיסול הגטו בגרודנו.
התגוררה בצד ה"ארי" בביאליסטוק ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

יום שישי, 3 ביוני 2016

וילפריד ישראל (1943-1899)

בשנות השלושים היה וילפריד ישראל פעיל מרכזי בחברת העזרה של היהודים הגרמנים, שארגנה הגירת יהודים לארצות חוץ.  עם עליית הנאצים לשלטון קשר וילפריד קשרים חזקים עם חברי תנועת ה"ורקלויטה" (=אנשי העבודה) אשר יסודו בהמשך את קיבוץ הזורע. וילפריד היה דמות מפתח ב"קינדר טרנספורט" – משלוח של כעשרת אלפים ילדים יהודים מגרמניה הנאצית לאנגליה, בין דצמבר 1938 לפרוץ מלחמת העולם השניה.
ב-1935, לאחר מות אביו, נאלץ וילפריד לקחת על עצמו את ניהול בית המסחר. הוא המשיך ביתר שאת לנצל את כספו והמשאבים שעמדו לרשותו, לצורך הצלת עובדיו היהודים, ורבים אחרים. ערב מלחמת העולם השנייה ולאחר לחצים רבים מצד הנאצים, הוכרח לבסוף למכור את בית המסחר.
כבר בימים הראשונים של המלחמה ניצל את יחוסו וקשריו כדי להציל יהודים מרדיפות הגרמנים, פעל לשחרור אסירים ממחנות ריכוז, חילוץ ילדים מאירופה הנאצית והעלאת ניצולים לארץ ישראל.

בקייץ 1939 היגר לבריטניה והמשיך ביתר מרץ את את פעילותו להצלת יהודים ואת מעורבותו בהחדרת תודעת הטרגדיה המתרחשת באירופה, תוך ניצול קשריו המסועפים בגרמניה. הוא היה הראשון שהשתמש במושג "השמדה", כ-7 חודשים לפני שעשה זאת הקונגרס היהודי. ישראל נספה בעת טיסה ב-1 ביוני 1943, כשמטוסו הופל על ידי מטוס קרב גרמני, כשחזר משליחות הצלה מטעם הסוכנות היהודית בפורטוגל וספרד.

יום חמישי, 2 ביוני 2016

גיטה אברמסון (ברזניצקי)


ילידת ליטא ועם פרוץ המלחמה עם רוסיה נכלאה בגטו קובנה, שם הצטרפה למחתרת שפעלה נגד הנאצים.

מילאה תפקיד של מקשרת בין ראש המחתרת הלוחמת בגטו, חיים ילין, ובין המחתרת הקומוניסטית בצד הארי. בעת חיסול הגטו בקובנה (ביולי 1944) הצליחה להתחמק מהגירוש לגרמניה ומצאה מקלט אצל אחת החברות של המחתרת העירונית בקובנה. עלתה ארצה
.

יום רביעי, 1 ביוני 2016

ד"ר אלינה מרגוליס-אדלמן

 ד"ר אלינה ("אלה") מרגוליס-אדלמן היתה בתה של ד"ר אנה מרגוליס, שהיתה רופאה בגטו. אלינה היתה קשרית בצד הארי של וורשה, לאחר דיכוי המרד הפולני, בקיץ , עמדה בראש פלוגת הצלה מטעם הצלב האדום" הפולני בוורשה, והצילה את אנשי הארגון היהודי הלוחם אשר לחמו במרד הפולני, והצילה את חייו של מארק אדלמןף ממפקדי המרד בגטו ורשה.