מיקלוש משה קראוס (בודפשט 1908 – ישראל 1986)Krausz Miklós Mose

משה קראוס היה מנהל המשרד הארץ-ישראלי בבודפשט בשנים 1945-1935. מסוף 1944 ועד תום המלחמה הצליח קראוס, באמצעות קשריו עם השלטון ההונגרי והצירות השוויצרית, להציל אלפים מיהודי הונגריה מידי הגרמנים. שיטת ההצלה של קראוס התבססה על מתן חסות של מדינות נייטרליות לרבבות יהודים בבודפשט, כאשר הפעילים המרכזיים היו ראול וולנברג והקונסול השווייצרי קרל לוץ.

המשרד הארץ-ישראלי בבודפשט בראשותו של קראוס חילק רבבות תעודות חסות ליהודים בגיבוי הקונסוליה השווייצרית, וכי כ-40 אלף מיהודי הונגריה ניצלו בדרך זו ממוות. כל תקופת המלחמה עסק בהשגת אישורי עלייה ליהודי הונגריה לארץ-ישראל שהיתה תחת השלטון הבריטי . 

קראוס הגה את הרעיון של חלוקת כתבי חסות "שוץ-פאס" (Schutz- Pass) לכ-7,800 יהודים שהיו כלולים כביכול ברשימת המועמדים לעלייה מהונגריה לארץ ישראל, ושהסרטיפיקטים שלהם לא נוצלו מאז תחילת המלחמה. באמצעות קשריו עם הדיפלומט השווייצרי קרל לוץ, הממונה על המחלקה לאינטרסים זרים בשגרירות שווייץ בבודפשט, הצליחו השניים להנפיק תעודות חסות שווייצריות – לא רק ליהודים הכלולים ברשימת העלייה, אלא גם לכל בני משפחותיהם – והעמידו את מספר היהודים בעלי החסות השווייצרית בבודפשט על עשרות אלפים. בכתבי החסות שהוציאה נציגות שווייץ ליהודים נכתב כי "המחלקה לאינטרסים זרים של השגרירות השווייצרית מאשרת בזה כי פלוני אלמוני מופיע בדרכון קולקטיבי שווייצרי, ויש לראות בו אדם בעל דרכון בר תוקף". תעודות חסות אלו כובדו בהונגריה, והעניקו לבעליהן ביטחון אישי יחסי.

גודלהּ של הנציגות השווייצרית לא איפשר לה להתמודד כראוי עם מבצע בסדר גודל כזה, ולכן נמצא בבודפשט בניין משרדים שנידב יצרן זכוכית בשם ארתור וייס לטובת העניין. המקום, שזכה לכינוי "בית הזכוכית" הפך במהרה לכתובת לרבבות מתושבי בודפשט, אשר הגיעו לשעריו בתקווה להיכלל ברשימת היוצאים. קרל לוץ פרש על הבניין חסות דיפלומטית שווייצרית, ובאוקטובר 1944 הפך בית הזכוכית למקום מחסה מוגן, ואיש לא העז לצאת ממנו לרחובות.

לימים קיבל קראוס תעודת הוקרה מממשלת שווייץ על הצלת 30,000 איש מיהודי הונגריה.