גייגר אלברט (בודפשט 1895 - 1962) Geyger Albert

משפטן שהתמחה בחוק הבינלאומי ובביטוח.

ב-1944 היה נציג הציונים בהנהלת הקהילה היהודית בפשט והיה חבר הנהלת "בית הזכוכית".

בין 1946-1945 נשיא ההסתדרות הציונית ועד 1948 חבר נשיאות של הג'וינט. כיהן כחבר הנהלת הקונגרס הציוני בהונגריה עד הגירתו ב-1950.

ליזה צ'פניק (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943)

ליזה צ'פניק, ילידת גרודנו, הגיעה עם חברותיה לביאליסטוק בינואר 1943, עם חיסול הגטו בגרודנו.

התגוררה בצד ה"ארי" בביאליסטוק ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

עדינה (אינקה) בלדי (שווייגר) (ורשה, פולין) Blady Szwajge

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה הייתה עדינה בעיצומה של שנת לימודיה האחרונה בפקולטה 

לרפואה באוניברסיטת ורשה, ובסיומם עבדה כמתמחה באחד מבתי החולים בעיר.

לאחר שבית החולים נסגר על ידי הגרמנים, החלה לעבוד בבתי החולים שהוקמו בגטו, בעיקר בטיפול בילדים. הצטרפה למחתרת הארגון היהודי הלוחם (האי"ל) ופעלה כקשרית בצד הארי ועזרה ליהודים שברחו מהגטו והסתתרו בצד הארי.

לימים כתבה ספר זיכרונות מבית החולים לילדים בגטו ורשה - זהו סיפור על רפואה בתנאים של רעב, מגפות, ללא תרופות, בלי תנאים, ובכל זאת תוך מאבק על ניהול מסודר של בית חולים, רישום גיליונות מחלה, עזרה לסובלים. בית החולים היה ליד האומשלאגפלאץ, הרחבה שבה ריכזו הנאצים את היהודים המיועדים לגירוש אל מחנות ההשמדה. חלק נורא בסיפורה של בלאדי-שווייגר הוא החיים עם הזיכרון של מעשיה שלה: כשהגרמנים החלו לחסל את בית החולים (כלומר לירות בחולים ולזרוק אותם מן החלונות), היא ואחת האחיות הישקו במורפיום את הילדים המעטים שעוד נותרו בחיים, כדי לחסוך מהם את הסבל שבמוות.

פייגל (ולאדקה ) פלטל-מינדז‘יצקי (ורשה 1921-ארה"ב 2012)

עם תחילת הכיבוש הגרמני היתה ולאדקה חברה בתנועת הנוער ”סקיף“ של הבונד. היא היתה בלונדינית, דוברת פולנית רהוטה שנראתה פולנייה לכל דבר. תעודת הזיהוי שניתנה לה הייתה על שמה של ולאדיסלאבה קובאלסקה, ומאז כונתה: ולאדקה. תפקידה היה ליצור קשר עם פולנים אוהדים, להכין דירות מסתור שאליהן יהיה ניתן להבריח אנשים מהגטו, בעיקר נשים וילדים, ולהשיג נשק לגטו.

באמצעות תעודות מזויפות והודות למראה המקומי, חייתה מיד מחוץ לגטו ויכלה להיכנס ולצאת ממנו. היא השיגה כלי נשק עבור הארגון בשוק השחור, הבריחה אותו לגטו ואיתרה מקומות מחבוא עבור יהודים. היא שימשה גם כקשרית עבור המחתרת והבריחה מסמכים בנעליה.

 וולאדקה התיידדה עם השוטרים הפולנים, וקנתה את אמונם בפיזור אינספור רמזים אינטימיים וצחקוקים. הם שוכנעו שהפולנייה קלת הדעת היא מבריחה רגילה – שקונה סחורות זולות בגטו, בעיקר תכשיטים וכלי כסף, ומוכרת אותם ברווח נאה בצד הארי.

מעבר לכל המשימות החשובות שקיבלה על עצמה, עסקה במשימה ייחודית: הסתרת תינוקות יהודיים בביתם של פולנים ועזרה ליהודים בהימלטות מוורשה, גם אחרי החיסול הגדול נותרו עוד ילדים בגטו. חלק קטן מאוד מהם הועברו על-ידי ולאדקה וארגון ”הבונד“ לבתים פולניים שנמצאו עבורם בקושי רב. 

נתן אוטו קומוי (כהן) (בודפשט 1982 – בודפשט 1945)

אוטו קומוי נולד בבודפשט, הונגריה ומבחינה אידאולוגית השתייך לפלג של הציונים הכלליים בתנועה הציונית ופעל בה. בשנת 1940 נבחר כיושב-ראש הפדרציה הציונית בהונגריה, בתפקיד זה שימש בין השנים 1940-1944. בשנת 1943 הוקמה ועדת העזרה וההצלה בבודפשט, וקומוי נבחר כיו"ר הוועדה, שחבריה היו נציגי המפלגות הציוניות.

עד לכיבושה של הונגריה בידי גרמניה במרץ 1944 עסק קומוי במסגרת פעילותו בוועדה בניסיונות להבריח פליטים יהודים להונגריה. הוועדה שיגרה שליחים מפלגים שונים של הפוליטיקה היהודית לתוך פולין, על מנת לנסות ולאתר יהודים ולהבריחם להונגריה דרך סלובקיה   פעילות זו שקיבלה את שם הצופן "טיול" הצליחה להעביר כאלף ומאה יהודים מפולין הכבושה אל הונגריה.

עם כיבוש הונגריה נפסקה פעילות זו, את מקומה תפסו עיסוק במשא ומתן על הצלת יהודים עם הנאצים בו עסק קסטנר ושכנוע הגורמים המתונים בהנהגה ההונגרית לבוא לעזרת היהודים בו עסק קומוי.

בספטמבר 1944 מינה פרידריך בורן, נציג הצלב האדום בהונגריה את קומוי לראש "אגף A” המוכר בשם "מחלקת הילדים של הצלב האדום", שהוקם על מנת להציל ילדים יהודים ומאוחר יותר אף דאג לצרכיהם של יהודי בודפשט. במסגרת זו, בין השאר, הקים קומוי 52 בתי-ילדים שהביאו להצלת של כארבעת אלפים עד חמשת אלפים ילדים. מטה הארגון הוקם ברחוב מרלג בבודפשט, אל המטה הגיעו יהודים רבים שמסרו את ילדיהם אל המטה. הילדים הועברו אל עשרים ושמונה בתי-ילדים שהוקמו במהירות ועמדו תחת חסות של הצלב האדום. בתוך הבתים פעלו חברי תנועות הנוער הציוניות שדאגו להדרכה ולחינוך. למזון דאגה "המפקדה החלוצית".

על אף חסינותם הבינלאומית של בתים אלו לא תמיד כיבדו אנשי צלב החץ אתהחסינות וידוע על מקרה אחד לפחות בו אלו השמידו בית-ילדים שלם. באופן כללי זכו הילדים ששוכנו בבתים מוגנים אלו בתנאים טובים שהורעו רק לקראת סוף המלחמה עם התגברות ההפצצות על בודפשט.

פעילות נוספת בה היה מעורב קומוי הייתה חלוקת תעודות החסות הספרדיות על ידי ג'ורג'יו פרלאסקה,  שהקנו לכשלושת אלפי מחזיקיהם מעמד של תושב-חוץ ובמידה לא מבוטלת הצילו אותם.

קומוי הסתייע בפעולותיו בתנועות הנוער הציוניות, בצלב האדום, בדיפלומטים של מדינות נייטרליות וביודנראט. רוב הפעילות נועדה לספק ליהודים מחסה והגנה מפני אנשי צלב החץ. במסגרת זו הקים קומוי, בין השאר, את בתי-ילדים שהוזכרו לעיל.

על אף שקומוי היה יכול לעזוב את הונגריה ברכבת של קסטנר, הוא בחר להישאר ולסייע ליהודי הונגריה. ב-1 בינואר 1945, זמן קצר לפני שחרור בודפשט, נחטף אוטו קומוי בידי אנשי  צלב החץ ונרצח בשל פעילויות ההצלה שלו.

מאשה ברוסקינה (מינסק 1924 - מינסק 1941) Masha Bruskina: born in Minsk in 1924, died 1941

מאשה ברוסקינה נולדה במשפחה יהודית בעיר מינסק ב-1924. בשנת 1941, ימים ספורים לפני פלישת גרמניה לברית המועצות, סיימה את בית הספר התיכון.

בסוף יוני 1941, כאשר הגרמנים כבשו את מינסק, הושמה משפחתה של מאשה, יחד עם שאר יהודי העיר, בגטו. מאשה הצליחה לברוח מהגטו אל הצד הארי של העיר, שם הצטרפה (בזהות בדויה) למחתרת האנטי-נאצית שהתארגנה בעיר לאחר הכיבוש. לפי הנחיית מפקד המחתרת היא התחילה לעבוד כסייעת בבית החולים לשבויי מלחמה סובייטים במינסק. 

במהלך עבודתה הבריחה לתוך בית החולים בגדים אזרחיים ותעודות מזויפות, אשר היו אמורים לאפשר לשבויים, משהחלימו, לברוח מבית החולים אל היערות ושם להצטרף ליחידות הפרטיזנים.

בתחילת אוקטובר 1941 ניסתה קבוצה גדולה של שבויי המלחמה להימלט מבית החולים. הבריחה נכשלה, חלק מהשבויים נהרגו ואלו שנשבו - עונו קשות. אחד מהם הסגיר את מאשה. ב-14 באוקטובר 1941 היא ועוד שני חברי המחתרת נעצרו על ידי הגסטאפו. היא הוכתה ועונתה לאחר שנתפסה, אך רוחה לא נשברה. היא הצליחה להגניב פתק לאמה מהכלא, בו כתבה כי הדבר היחיד שמדאיג אותה זה הצער שהיא גורמת לה. היא גם ביקשה ממנה להביא לה בגדים נקיים, כיוון שהיא רוצה להיות לבושה בצורה הולמת כאשר יוציאו אותה להורג.

ב-26 באוקטובר 1941 הוצאו להורג בתלייה מאשה ברוסקינה ושני חבריה למחתרת מינסק - קיריל טרוס וולדימיר וולודיה שרבצביץ'. הם הובלו בתהלוכה ברחובות מינסק כשמאשה, ידיה כבולות, נושאת על חזה שלט בו נכתב בגרמנית וברוסית: "אנחנו פרטיזנים וירינו בכוחות גרמניים". ההוצאה להורג בוצעה בשער מפעל לייצור שמרים על ידי חיילים גרמנים ומשתפי הפעולה הליטאים.

In June 1941, just after graduating from high school and after the Nazis had occupied Minsk, she managed to escape from the ghetto to the Aryan side of the city, where she joined the anti-Nazi underground in the city using a false Aryan identity. During her work at a hospital she brought civilian clothes and false documents, allowing prisoners to escape from the hospital to the forests to join the partisans there.

At the beginning of October 1941 a large group of prisoners of war tried to escape from the hospital but failed and some prisoners were killed and those captured - tortured. One of them reported Masha to the Gestapo.

On 14 October 1941, she and two others were arrested beaten and tortured when caught, but her spirit was not broken by the Gestapo. She managed to slip a note to her mother from prison, where she wrote that the only thing that worries her is the grief it causes her. She also asked her to bring her clean clothes, because she wants to be dressed appropriately when her death sentence is carried out.

On 26 October 1941, Bruskina Minsk, Kirill Tros, and Vladimir Volodya Srbtzbitz were hanged. They were first led in a procession through the streets of Minsk as Masha, with her hands tied, carrying a sign on her chest written in German and Russian: "We are partisans and shot German troops". The execution was carried out by German soldiers and Lithuanian collaborators.

שרגא פביאן הרשקוביץ (בודפשט 1907 - ישראל 1982) Shraga Fabian Herskovitz ( born Budapest 1907 - died Israel 1982)

מורה ורב. את תואר הדוקטור קיבל בפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת בודפשט ובסמינר לרבנים. בשנות השלושים לימד באוניברסיטת רומא ובתל אביב.

החל מ-1941 שימש כרב בבודפשט, והיה חבר הנהלת "בית הזכוכית".

ב-1947 עוטר באות של הרפובליקה ההונגרית.

ב-1949 עזב את הונגריה וניהל את המחלקה לתרבות בעיריית תל אביב. 

Fabian Herskovitz was a great teacher who received his PhD in Philosophy from the University of Budapest Rabbinical Seminary. In the 1930's he taught at the University of Rome and Tel Aviv. Starting in 1941 he served as a rabbi in Budapest, and was a member of the management of the "Glass House". In 1947 he was honored and decorated by the Republic of Hungary for his role in saving thousands of Jews. In 1949 he left Hungary, moved to Israel and became the director of the Cultural Department of the Tel Aviv Municipality. 

צילה שכנס (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943) Cilia Shahnes (born Grodno, Poland - died Bialystok 1943)

צילה שכנס, ילידת גרודנו, היתה חברת המחתרת החלוצית בגטו גרודנו. בינואר 1943 הגיעה לביאלסטוק, בעקבות החלטת המחתרת אשר צפתה את חיסול הגטו בגרודנו, ושם הצטרפה למחתרת הלוחמת בגטו. יחד עם חברתה חסיה בילצקי העבירה את המעבדה לזיוף מסמכים לגטו ביאליסטוק, תוך שימוש בזהות פולנית בדויה. היא מצאה עבודה ומגורים בצד ה"ארי" של ביאליסטוק, ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

  A native of Grodno, was a member of the Bialystok Underground 

arriving in January 1943, following a decision by the underground after the liquidation of the ghetto in Grodno.

Together with her friend Hasha Biletzki, she joined the armed resistance in the Bialystok ghetto document forgery lab, using a false Polish identity. She found a job and lived on the Aryan side of Bialystok, served as a liaison with the partisan unit in the nearby forest, and helped bring them food, medicine and weapons. She was killed in battle in August 1943.

יעקב לייזרוביץ (גרודנו, פולין – 1943) Jacob Leiserowicz (born Grodno, Poland - died Grodno 1943)

יליד גרודנו, בוגר בית ספר "תרבות" ובית ספר למשפטים באוניברסיטת וילנה. יחד עם חבריו הקים בגרודנו תא מחתרתי של חברי בית"ר, בפיקודו של משה נוטס.

המחתרת עסקה בזיוף רשיונות עבודה ומסמכים וחדר לשורות המשטרה היהודית בגטו. עבודתו במשטרה היהודית אפשרה לו נגישות למידע הנוגע למועמדים להשלח למחנות המוות. הוא ניצל את 

המידע, והזהיר את היהודים מבעוד מועד.

נעצר על ידי הגרמנים ועונה למוות.

Born in Grodno, a graduate of the law school at the University of Vilnius. Together with his friends, he founded an Underground cell of Grodno Betar, led by Moses Notts.In the Underground movement he forged work permits and documents and gained access to the Jewish ghetto police. The Jewish police work allowed him access to information concerning candidates to be sent to the death camps. He took the information, and warned Jews in advance.

He was arrested by the Germans and tortured to death.

יונה (יונס) אקשטיין (ברטיסלבה, סלובקיה 1902 – אוסטרליה 1971) Jonah (Younis) Eckstein (Bratislava, Slovakia 1902 - Australia 1971

יונה אקשטיין היה חבר פעיל ומוכר בקהילה היהודית ומתאבק מצליח במועדון הספורט היהודי "הכוח". העיסוק הספורטיבי הקנה לו חברים ומכרים רבים, בין היתר בקרב אנשי הפקידות והמשטרה. קשרים אלה סייעו לו כעבור שנים בפעילות ההצלה. פעילותו הענפה נגעה באלפי אנשים, התפרסה על גבי תקופה ארוכה וכללה פעולות רבות ומגוונות אשר סיכנו את חייו ואת חיי משפחתו.

הוא ניצל את אישור השלטונות שניתן לו לחלוקת מזון ליהודים עצורים כדי להעביר באופן חשאי אוכל ומידע חיוני ליהודים ששהו במסתור; אירח יתומים עזובים שהגיעו מפולין וסייע לעלייתם לארץ; אירח יהודים שברחו לסלובקיה מאושוויץ; סייע ליהודים להימלט להונגריה והסתיר יהודים בשני בונקרים - כולל אחד שחפר מתחת למרתף ביתו שלו; 

יונה אקשטיין עמד בעינויי הגסטאפו ובלחץ המוסדות היהודיים ולא הסגיר יהודים מוסתרים.

סיפור הצלתם של יהודים רבים על ידי יונה אקשטיין היה ידוע לאורך השנים בקרב יוצאי ברטיסלבה ובני משפחתו בלבד. כדרכם של מצילים רבים יונה אקשטיין מיעט לדבר לאחר השואה על תרומתו להצלת יהודים ופרטים רבים נותרו עלומים עד היום. רבות מהפעולות שעשה יונה אקשטיין נעשו במסגרת הפעילות המאורגנת של הקהילה היהודית ו"קבוצת העבודה" בראשות הרב מיכאל דב ויסמנדל וגיזי פליישמן, אך את עיקר הפעולות עשה בעצמו ומיוזמתו.

Yona Eckstein was an active member in the Jewish community and a successful wrestler in Jewish sports clubs. Participation in sports earned him many powerful friends and acquaintances, among others among bureaucrats and police. These connections helped him years later in the rescue of Jewish people, spread over a long period and included many activities that endangered his and his family's life.

Authorities' approval was given for food distribution to the Jewish detainees and he got essential information for Jews in hiding; He hosted abandoned orphans from Poland and assisted immigration to Israel; Slovakia assisted Jews who escaped from Auschwitz; he helped Jews escape to Hungary and hid two Jews - including one who dug under the basement of his house.

The rescue of many Jews by Yona Eckstein was only known over the years among immigrants from Bratislava and their families. In the manner of many rescuers, Eckstein did not talk much about his brave contribution during the Holocaust to save Jews and many details remain unknown to this day. Many of the organized activities done by Eckstein for the Jewish community in Bratislava, done with Rabbi Michael Dov Weissmandel and Gisi Fleischmann, but the most important actions he had done himself at his own risk.

הרב משה שמעון פסח (יוון 1869-יוון 1955) (Moshe Shimon Pessach (1869-1955 Greece

הרב משה שמעון פסח יזם והוביל את הצלתה של רוב הקהילה היהודית בוולוס, שביוון תקופת השואה ואף קיבל לאחר המלחמה עיטור כבוד ממלך יוון ואות הוקרה ממפקד כוחות הברית בים התיכון. 

פעולות ההצלה של הרב פסח הביאו להישרדותם של 74% מכלל יהודי העיר וולוס – הישג נדיר במדינה בה נרצחו 85% מכלל 80 אלף יהודייה. בוולוס התגוררו ערב מלחמת העולם השנייה כ-1000 יהודים. עם כניסת הגרמנים, התבקש הרב להכין רשימה של יהודי העיירה. הוא הבין שהסכנה גדולה ופנה לבישוף הנוצרי אורתודוכסי, יואכים אלקסופולוס, בבקשה שיסייע לו ולבני קהילתו לברוח. הרב החליט להוביל את הקהילה כולה לכפרים נידחים בתנאי מחתרת והצליח להבריח את רוב יהודי וולוס להרים. 

הגרמנים שדדו את בית הרב והרסו את בית הכנסת, ואף הציעו פרס כספי גדול תמורת גילוי מקום מחבואו והסגרתו אך הכפריים, שראו ברב איש קדוש, נתנו לו מקלט ועזרו לו להסתתר ביערות ובמערות. בזמן המלחמה שיכל הרב שני בנים ובת שנתפסו ונרצחו על ידי הגרמנים. אשתו נפטרה מצער.

למרות גילו הקים הרב יחידת פרטיזנים, וסייע לחיילים ולקצינים מבעלות הברית לחמוק מהשבי ולחצות את גבול יון. ב- 1952 העניק מלך יון לרב את "צלב הזהב" – עיטור הכבוד של מסדר המלך ג'ורג' הראשון   על גילוי נאמנות ופטריוטיות למולדת יון. הוא נפטר ב- 1955 בגיל 86. עצמותיו הועלו לירושלים שנתיים לאחר מכן ביוזמת ממשלת ישראל והוא נקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות

ביום הזיכרון לשואה תשע"ה קיבל נכדו את "אות המציל היהודי" עבור פעולות ההצלה של הסב המנוח

Moshe Shimon Pessach- born 1869 died 1955 Greece; saved nearly three quarters of his community by hiding them in neighboring villages. In 1943 Rabbi Moshe Shimon Pesach, served as a rabbi for more than six decades in the Greek city of Volos, managed to save nearly three quarters of the 1,000 Jews by hiding them in neighboring villages with the help of the bishop of Volos, Joachim Alexopoulos. After saving the majority of his congregation, with the exception of his wife and sons, who were murdered, the septuagenarian rabbi formed his own partisan unit, rescuing Allied soldiers and fighting the Germans. He was later decorated for his efforts and raised to the position of chief rabbi. During last year's B'nai Brith-KKL, ceremony in Israel, the rabbi, and other Jewish members of the Greek resistance were honored posthumously with a 'Jewish Rescuers Citation.' “The phenomenon of Jewish rescue and the stories of thousands of Jews who saved their endangered brethren throughout Europe have yet to receive appropriate public recognition,” the groups said. The organizers of the ceremony view it as especially important to expose Jewish youth to the phenomenon of Jewish rescue during the Holocaust as a model for Jewish solidarity and courage.

שנדור גרוסמן (מישקולץ 1909- 2003)

בן למשפחת סוחרים מ-מישקולץ הונגריה, וממנהיגי התנועה הציונית.

ב-1944 גורשה משפחתו למחנה מוות, גרוסמן ברח, נתפס הובל למחנה עונשין, ומסוף אוקטובר, כשהשתחרר, היה לחבר ב"בית הזכוכית" בבודפשט.

ונדה רוטנברג (וורשה 1924 – ישראל 2008) Wanda (Bella Ulster) Rottenberg

ונדה רוטנברג נולדה בוורשה, כבת זקונים למשפחה בת חמישה ילדים, ושמה היה בלה אלסטר. בהשפעת אחותה הגדולה, פולה, הצטרפה לתנועת הנוער של "פועלי ציון - שמאל". בלה הצטרפה ל"ארגון היהודי הלוחם" (אי"ל), והשתתפה באגירת נשק להתקוממות. כשפתחו היהודים באומשלאגפלאץ בוורשה באש על הגרמנים שעמדו לשלחם למחנות, התחבאה, ואת הלילה העבירה בשובך יונים. יום אחד חזרה לביתה ומצאה אותו ריק - כל בני משפחתה, חוץ מאח אחד, נרצחו. ב-10 באפריל 1943 יצאה מהגטו באישור אל הצד הארי, וברגע של חוסר תשומת לב מצד השומרים נמלטה.

בלה, נטלה לעצמה את השם ונדה (שבו דבקה), התקבלה לעבודה כעוזרת אצל משפחה פולניה, ובשל מראה ה"ארי" הצליחה להפיג את חשדות השכנים. היא החלה להעביר כסף, מכתבים, נשק, תעודות מזויפות ומידע בין הגטו לצד הארי, כשהיא מתחמקת מהגרמנים, מהסחטנים והמלשינים הפולנים, ה"שמאלצובניקים". היא היתה המקשרת בין עמנואל רינגלבלום לבין אדולף אברהם ברמן, יו"ר הועד היהודי, ורעייתו בתיה, שהיו מחוץ לגטו ושיתפו פעולה עם "זגוטה". בנוסף, טיפלה בילדים שהסתובבו ברחובות ורשה, והתפרנסו ממכירת סיגריות ומקיבוץ נדבות, ודאגה להם למקומות לינה.

עמנואל רינגלבלום, יוזם ארכיון הגטו (שכונה "עונג שבת"), כתב ביומנו על הקשריות: "בנות אמיצות, גיבורות, המפליגות הלוך ושוב...יום יום הן צפויות לסכנות הגדולות ביותר". בספרו "במקום אשר יעד לי הגורל" כתב אדולף אברהם ברמן על ונדה כי "היתה אחת הקשריות הנועזות ביותר... בחורה נמרצת, אחראית וזהירה - פעילת מחתרת למופת".

ב-20 באפריל ראתה כיצד הגטו שהתקומם עולה בלהבות. היא המשיכה לטפל בילדי המשפחה הפולנייה עד סוף המלחמה. אחר כך עברה ללודז', שם הכירה את יוסף גוטמן שיהיה לבעלה ואבי בנה, נח. 

ביום הזיכרון לשואה תשע"ו קיבל בנה, נחי, את אות "המציל היהודי" עבור אמו המנוחה.

(Warsaw 1924- Israel 2008)

She joined the youth movement Jewish Fighting Organization "(Eyal), and participated in the storage of weapons,assisting the Jews

in Warsaw who opened fire on the Germans.

One day she came home and found it empty - all her family except for one brother were killed. On 10 April 1943, with the approval of the Underground, she left the 

ghetto to go to the Aryan side.

Bella, taking over the name Wanda (which stuck), was hired as an assistant with a Polish family, and because of her Aryan appearance she began to move money, letters, weapons, false documents and information from the ghetto to the Aryan side, 

as she evaded the Germans, blackmailers and informers .

Emanuel Ringelblum, writer of the Ghetto Archives (known as Sabbath), wrote in his diary about "brave girls, heroines". Adolf Abraham Berman wrote that Wanda "was one of the boldest couriers ... a vigorous, responsible and cautious woman- an 

exemplary underground activist ".

April 20 saw how the ghetto revolt in ended in flames. She continued to care for 

children of Polish family until the end of the war. Then she moved to Lodz, where she met her husband to be Joseph Gutman and a son, Noah. 

On Holocaust Memorial Day, her son Nachi, received the "Jewish savior" recognition for his late mother.

שומלו שנדור (הדוד שומלו) Somlo Sandor (Uncle Somlo)

שומלו שנדור, בן למשפחה עניה בהונגריה, שלא זכה להשכלה פורמלית, אך בעל כשרון, מרץ ויוזמה בלתי נדלים, שבזכותם הפך לאחד מגדולי סיטונאי המזון בהונגריה. אולם ייחודו הנעלה ביותר היה נדיבותו המסורה לנוער החלוצי. יהודי שומר מצוות שהפך לידיד השומר הצעיר מראשית קיומה, סייע לפלוגות ההכשרה ולכל פעולות התנועה. 

בעוון תרומתו להברחת פליטי סלובקיה נאסר ביחד עם שמחה הונוולד וחבריו ורכש את אהדת כל האסירים הגויים בכלא בעממיותו וארגון הספקת מזון עבורם. 

עם הפלישה הנאצית הוא מקדיש את כל מרצו לצבירת מחסני מזון להזנת הגטאות ובתי החסות, תוך הסתכנות מתמדת בעימותים עם השלטונות. אירגן קנית מזון בעיר בודפשט ובערי השדה הקרובות עבור הצלב האדום הבינלאומי - כביכול. הקשר שלו בקניות מצרכי המזון וריכוזם במחסני "הצלב האדום הבינלאומי", היה עם זולטן ויינר ועם אפרה אגמון מהמחלקה הכלכלית של "הצלב האדום הבינלאומי".

Somlo Sandor, son of a poor family in Hungary, did not receive a formal education but with talent, energy and inexhaustible initiative, he became one of the greatest food wholesalers in Hungary

But his uniqueness was the devoted generosity; an observant Jew, he became a member of Hashomer Hatzair in the beginning of its existence, and helped the battalions in all operations. 

His actions to smuggle refugees from Slovakia caused him to be arrested. With the Nazi invasion, he devoted all his energy to accumulate food stores to enter the ghettos and safe houses, risking his life constantly. He organized food bought in from Budapest and in the provinces coming from the International Red Cross - His bond purchased foodstuffs stored in the warehouses of "International Red Cross", which was carried out along with Zoltan Weiner and the Economic Department of the "International Red Cross".

חבורת בלסקי The Bielski partisans

יחידת הפרטיזנים של בלסקי, המכונה גם האחים בלסקי, קבוצת בלסקי או חבורת בלסקי, הייתה קבוצת יהודים פרטיזנים שפעלה באיזור נובוגרודק ולידא בפולין (היום מערב ביאלורוס). הקבוצה פעלה בהנהגתם של האחים טוביה, זוס ועשהאל בלסקי, בני הכפר סטאנקיביץ'. במשך למעלה משנתיים שרדו בחסות הקבוצה 1,236 יהודים במלחמה.

בדצמבר 1941, לאחר שההורים דוד וביילה נהרגו בגטו ואתם בני משפחה נוספים, הצליחו ארבעה מהאחים בלסקי, יחד עם 17 תושבי גטו נוספים, להמלט ליער הסמוך וייסדו את הגרעין של קבוצת הפרטיזנים, שהחלה לפעול באביב 1942. הקבוצה, שכללה בראשיתהּ 40 איש, גדלה בהמשך במהירות.

מפקד הקבוצה היה האח הבכור, טוביה, ושליחיו לגטו גייסו חברים נוספים לקבוצה, ששהתה ביער נאליבוקי. מאות אנשים הצטרפו למחנה, ובשיאו היו בו 1,230 איש, 70% מתוכם נשים ילדים וקשישים. איש לא נדחה, וכ-150 נטלו חלק פעיל בפעולות צבאיות.

הפרטיזנים חיו במחפורות ובמבנים ארעיים ביער (זימלנקה). בנוסף נבנו בנייני ציבור: מטבח, טחנה, מאפייה, בית מרחץ, מרפאה ומחנה הסגר לחולים במחלות מדבקות.עדרי פרות סיפקו חלב.

מתחם בתי המלאכה סיפק ללוחמים את התשתית הלוגיסטית, שסייעה מאוחר יותר גם לפרטיזנים הסובייטים באזור. אלו כללו חייטים, סנדלרים, אמני עור ומתכת, נגרים, יצרני כובעים, ספרים ואף שענים שסיפקו את תוצרתם לקבוצה ככלל, וללוחמים בפרט, כל אחד לפי יכולתו.

במסגרת המאמץ לכלכל את כל המחנה פשטו לוחמי הקבוצה על כפרי הסביבה והחרימו מוצרי מזון. הפרטיזנים בחבורת בלסקי היו קשורים לפרטיזנים הסובייטים שפעלו באזור יער נליבוקי תחת גנרל פלטון. מספר ניסיונות של הפיקוד הסובייטי לספח את הקבוצה נדחו, והקבוצה שמרה על מבנה המקורי ונותרה תחת הנהגתו של טוביה. כך יכל להמשיך להגן על האוכלוסייה היהודית ולקיים, בד בבד, פעילות קרבית. עצמאות זו הובילה לבעיות בהמשך.

הקבוצה חולקה לשתי יחידות, "אורדז'וניקידזה" – שהונהגה על ידי זוס והצטרפה לפעילות הלוחמה של הפרטיזנים הסובייטים, ו"קאלינין" – שהונהגה על ידי טוביה. לפי מסמכיהם הרגו היחידות 381 חיילי אויב, חלקם בפעולות משותפות עם הפרטיזנים הסובייטים. 49 מחברי הקבוצה נהרגו בלחימה.

 The Bielski partisans were an organization of Jewish partisans who rescued Jews from extermination and fought against the Nazi German occupiers and their collaborators in the vicinity of Nowogródek (Navahrudak) and Lida in German-occupied Poland (now western Belarus). They are named after the Bielskis, a family of Polish Jews who led the organization. Under their protection, 1,236 Jews survived the war, making it one of many remarkable rescue missions in the Holocaust. The group spent more than two years living in the forests and was initially organised by members of the Bielski family. The four Bielski brothers, Tuvia, Alexander (also known as "Zus"), Asael and Aron Bielski managed to flee to the nearby forest after their parents and other family members were killed in the ghetto in August 1941. Together with 13 neighbours from the ghetto, they formed the nucleus of their partisan combat group in the spring of 1942. Originally, the group consisted of around forty people, but grew quickly, at its peak, 1,236 people belonged to the group, and 70% were women, children, and the elderly. About 150 engaged in armed operations. 

הונוואלד שנדור שמחה (קולוז'וואר 1914- בודפשט 1945) (Hunwald, Sandor Szimcha (1914 Kolozsvár -Budapest 1945)

שמחה הונוואלד הגיע לבודפשט, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ב-1931 הצטרף לתנועה הציונית, ובשל כך הורחק מן הגימנסיה היהודית.

ב-1942 עם תחילת גירוש היהודים מסלובקיה ארגן את קבלתם של הנמלטים להונגריה, שקיבלו את תעודותיהם של צעירים יהודים הונגרים. תפיסתם של אחדים מן הפליטים הביאה את המשטרה אליו. הונוואלד נשלח תחילה למחנה העונשין בגראןGarany , ואחר כך נשלח במסגרת פלוגת עונשין לחזית אוקרינה.

ב-1944 ניצל את התמוטטות החזית וברח. נתפס בגבול הונגריה והוחזר לחזית. בחודש אוקטובר ברח שוב, והגיע לבודפשט והשתלב בפעילות ההצלה ב 'בית הזכוכית'.

אימץ לעצמו את השם הנס קוהנה (Hans Kuhne) ובאמצעות מכונית שהעמיד לרשותו סגן הקונסול השוויצרי קרל לוץ חילק תעודות מזויפות ליהודים הנרדפים. בימים הראשונים של 1945 נעצר לפני 'בית הזכוכית', שוביו הביאו אותו למרתפי משרד הפנים ושם רצחו אותו.

ב-1947 אחר מותו עוטר באות של הרפובליקה ההונגרית. ב-1945 חודשה תנועת השומר הצעיר בהונגריה והמעון הראשון שלה נשא את שמו.

 Following deportation of Jews in Slovakia in 1942, the Zionist youth in Hungary offered the refugees their own ID cards. However, when the foreigners were caught, the police found them. Sándor Hunwald was arrested and then sent to the Ukraine. When the front collapsed in 1944, he took the opportunity and escaped. However, he was caught at the Hungarian border and sent back. After another escape, he arrived in Budapest in October and took part in the activities in the 'Glass House'. As an official of the Swiss Embassy under the protection of Karl Lutz, he received a false identity, “Hans Kühne”, and he distributed the forged protection letters to persecuted Jews.

In early 1945 he was arrested in Vadász street near the 'Glass House'. He was possibly killed in the cellar of the Ministry of Interior. He was posthumously decorated in 1947 by the Order of Merit of the Hungarian Republic. And the first home of the reorganized Hashomer HaTsair youth movement was named after Hunwald in 1945.

"בית הזכוכית" של ארתור וייס The Glass House

בית הזכוכית הוא בית ברחוב ודאס 29 בבודפשט, הונגריה, נבנה על ידי משפחת וייס השלושים של המאה ה-20, ושימש מקום למשרדי המפעל שלהם למוצרי זכוכית ולבנייה. חזית הבית צופתה בזכוכית כדי לציין את מהות המקום וכדי להמחיש טכניקות שילוב של זכוכית בבנייה, וכך זכה הבית לשמו.

בזמן המלחמה, עם הטלת הגזרות על יהודי בודפשט, נסגר המפעל, ובמחצית 1944 דאגה משפחת וייס בשיתוף הדיפלומט השווייצרי קרל לוץ הפך את הבית לצירות השוויצרית, על מנת שישמש כמוקד הצלה ליהדות הונגריה. בשיתוף עם תנועות הנוער הציוניות בבודפשט אורגן מבצע נרחב של זיוף תעודות חסות שווייצריות ליהודים שקיבלו מחסה זמני בבית עד להכנת התעודות. לאחר קבלת התעודות הועברו היהודים לבתים בטוחים בעיר. 

המבצע היה לצנינים בעיני אנשי צלב החץ ההונגרי, וגרר מספר ניסיונות פריצה למתחם במטרה להביא לגירוש היהודים ששהו בו למחנות ההשמדה. בניסיון הפריצה האחרון בתחילת ינואר 1945 נלקח ארתור וייס ממנהיגי מבצע ההצלה, אל מטה צלב החץ בבודפשט ועקבותיו לא נודעו.

כיום משמש בית הזכוכית כמוזיאון.

Glass House: a building used by to help Hungarian Jews in during the Holocaust.  At one time, about 3,000 Jews found refuge at the Glass House from Hungarian fascist, anti-semitic murderers and German Nazis. The Glass House also was used as headquarters by the Jewish youth underground which saved many lives. The building, that had once been a glass factory, located at 29 Vadász Street. Carl Lutz is credited with saving the lives of 62,000 Jews from the Holocaust by issuing “letters of protection” - In addition, he helped 10,000 children emigrate to Israel. Lutz negotiated a special deal with the Hungarian government and the Nazis: he had permission to issue protective letters to 8,000 Hungarian Jews for emigration to Israel. Lutz then deliberately misinterpreted his permission for 8,000 as applying as families rather than individuals, proceeded to issue tens of thousands of additional letters, all of them bearing a number between one and 8,000. For risking his life to help Jews, Lutz became the first Swiss named “Righteous Among the Nations” by Yad Vashem, the Holocaust memorial authority in Israel in 1964. Lutz died in Switzerland in 1975.