גייגר אלברט (בודפשט 1895 - 1962) Geyger Albert

משפטן שהתמחה בחוק הבינלאומי ובביטוח.

ב-1944 היה נציג הציונים בהנהלת הקהילה היהודית בפשט והיה חבר הנהלת "בית הזכוכית".

בין 1946-1945 נשיא ההסתדרות הציונית ועד 1948 חבר נשיאות של הג'וינט. כיהן כחבר הנהלת הקונגרס הציוני בהונגריה עד הגירתו ב-1950.

ליזה צ'פניק (גרודנו, פולין - ביאליסטוק 1943)

ליזה צ'פניק, ילידת גרודנו, הגיעה עם חברותיה לביאליסטוק בינואר 1943, עם חיסול הגטו בגרודנו.

התגוררה בצד ה"ארי" בביאליסטוק ושמשה קשרית עם המחרת בגטו, ועם יחידת הפרטיזנים ביער הסמוך, והבריחה להם מזון, תרופות ונשק.

נהרגה בקרבות המרד הראשונים בגטו באוגוסט 1943.

עדינה (אינקה) בלדי (שווייגר) (ורשה, פולין) Blady Szwajge

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה הייתה עדינה בעיצומה של שנת לימודיה האחרונה בפקולטה 

לרפואה באוניברסיטת ורשה, ובסיומם עבדה כמתמחה באחד מבתי החולים בעיר.

לאחר שבית החולים נסגר על ידי הגרמנים, החלה לעבוד בבתי החולים שהוקמו בגטו, בעיקר בטיפול בילדים. הצטרפה למחתרת הארגון היהודי הלוחם (האי"ל) ופעלה כקשרית בצד הארי ועזרה ליהודים שברחו מהגטו והסתתרו בצד הארי.

לימים כתבה ספר זיכרונות מבית החולים לילדים בגטו ורשה - זהו סיפור על רפואה בתנאים של רעב, מגפות, ללא תרופות, בלי תנאים, ובכל זאת תוך מאבק על ניהול מסודר של בית חולים, רישום גיליונות מחלה, עזרה לסובלים. בית החולים היה ליד האומשלאגפלאץ, הרחבה שבה ריכזו הנאצים את היהודים המיועדים לגירוש אל מחנות ההשמדה. חלק נורא בסיפורה של בלאדי-שווייגר הוא החיים עם הזיכרון של מעשיה שלה: כשהגרמנים החלו לחסל את בית החולים (כלומר לירות בחולים ולזרוק אותם מן החלונות), היא ואחת האחיות הישקו במורפיום את הילדים המעטים שעוד נותרו בחיים, כדי לחסוך מהם את הסבל שבמוות.

פייגל (ולאדקה ) פלטל-מינדז‘יצקי (ורשה 1921-ארה"ב 2012)

עם תחילת הכיבוש הגרמני היתה ולאדקה חברה בתנועת הנוער ”סקיף“ של הבונד. היא היתה בלונדינית, דוברת פולנית רהוטה שנראתה פולנייה לכל דבר. תעודת הזיהוי שניתנה לה הייתה על שמה של ולאדיסלאבה קובאלסקה, ומאז כונתה: ולאדקה. תפקידה היה ליצור קשר עם פולנים אוהדים, להכין דירות מסתור שאליהן יהיה ניתן להבריח אנשים מהגטו, בעיקר נשים וילדים, ולהשיג נשק לגטו.

באמצעות תעודות מזויפות והודות למראה המקומי, חייתה מיד מחוץ לגטו ויכלה להיכנס ולצאת ממנו. היא השיגה כלי נשק עבור הארגון בשוק השחור, הבריחה אותו לגטו ואיתרה מקומות מחבוא עבור יהודים. היא שימשה גם כקשרית עבור המחתרת והבריחה מסמכים בנעליה.

 וולאדקה התיידדה עם השוטרים הפולנים, וקנתה את אמונם בפיזור אינספור רמזים אינטימיים וצחקוקים. הם שוכנעו שהפולנייה קלת הדעת היא מבריחה רגילה – שקונה סחורות זולות בגטו, בעיקר תכשיטים וכלי כסף, ומוכרת אותם ברווח נאה בצד הארי.

מעבר לכל המשימות החשובות שקיבלה על עצמה, עסקה במשימה ייחודית: הסתרת תינוקות יהודיים בביתם של פולנים ועזרה ליהודים בהימלטות מוורשה, גם אחרי החיסול הגדול נותרו עוד ילדים בגטו. חלק קטן מאוד מהם הועברו על-ידי ולאדקה וארגון ”הבונד“ לבתים פולניים שנמצאו עבורם בקושי רב. 

נתן אוטו קומוי (כהן) (בודפשט 1982 – בודפשט 1945)

אוטו קומוי נולד בבודפשט, הונגריה ומבחינה אידאולוגית השתייך לפלג של הציונים הכלליים בתנועה הציונית ופעל בה. בשנת 1940 נבחר כיושב-ראש הפדרציה הציונית בהונגריה, בתפקיד זה שימש בין השנים 1940-1944. בשנת 1943 הוקמה ועדת העזרה וההצלה בבודפשט, וקומוי נבחר כיו"ר הוועדה, שחבריה היו נציגי המפלגות הציוניות.

עד לכיבושה של הונגריה בידי גרמניה במרץ 1944 עסק קומוי במסגרת פעילותו בוועדה בניסיונות להבריח פליטים יהודים להונגריה. הוועדה שיגרה שליחים מפלגים שונים של הפוליטיקה היהודית לתוך פולין, על מנת לנסות ולאתר יהודים ולהבריחם להונגריה דרך סלובקיה   פעילות זו שקיבלה את שם הצופן "טיול" הצליחה להעביר כאלף ומאה יהודים מפולין הכבושה אל הונגריה.

עם כיבוש הונגריה נפסקה פעילות זו, את מקומה תפסו עיסוק במשא ומתן על הצלת יהודים עם הנאצים בו עסק קסטנר ושכנוע הגורמים המתונים בהנהגה ההונגרית לבוא לעזרת היהודים בו עסק קומוי.

בספטמבר 1944 מינה פרידריך בורן, נציג הצלב האדום בהונגריה את קומוי לראש "אגף A” המוכר בשם "מחלקת הילדים של הצלב האדום", שהוקם על מנת להציל ילדים יהודים ומאוחר יותר אף דאג לצרכיהם של יהודי בודפשט. במסגרת זו, בין השאר, הקים קומוי 52 בתי-ילדים שהביאו להצלת של כארבעת אלפים עד חמשת אלפים ילדים. מטה הארגון הוקם ברחוב מרלג בבודפשט, אל המטה הגיעו יהודים רבים שמסרו את ילדיהם אל המטה. הילדים הועברו אל עשרים ושמונה בתי-ילדים שהוקמו במהירות ועמדו תחת חסות של הצלב האדום. בתוך הבתים פעלו חברי תנועות הנוער הציוניות שדאגו להדרכה ולחינוך. למזון דאגה "המפקדה החלוצית".

על אף חסינותם הבינלאומית של בתים אלו לא תמיד כיבדו אנשי צלב החץ אתהחסינות וידוע על מקרה אחד לפחות בו אלו השמידו בית-ילדים שלם. באופן כללי זכו הילדים ששוכנו בבתים מוגנים אלו בתנאים טובים שהורעו רק לקראת סוף המלחמה עם התגברות ההפצצות על בודפשט.

פעילות נוספת בה היה מעורב קומוי הייתה חלוקת תעודות החסות הספרדיות על ידי ג'ורג'יו פרלאסקה,  שהקנו לכשלושת אלפי מחזיקיהם מעמד של תושב-חוץ ובמידה לא מבוטלת הצילו אותם.

קומוי הסתייע בפעולותיו בתנועות הנוער הציוניות, בצלב האדום, בדיפלומטים של מדינות נייטרליות וביודנראט. רוב הפעילות נועדה לספק ליהודים מחסה והגנה מפני אנשי צלב החץ. במסגרת זו הקים קומוי, בין השאר, את בתי-ילדים שהוזכרו לעיל.

על אף שקומוי היה יכול לעזוב את הונגריה ברכבת של קסטנר, הוא בחר להישאר ולסייע ליהודי הונגריה. ב-1 בינואר 1945, זמן קצר לפני שחרור בודפשט, נחטף אוטו קומוי בידי אנשי  צלב החץ ונרצח בשל פעילויות ההצלה שלו.

מאשה ברוסקינה (מינסק 1924 - מינסק 1941) Masha Bruskina: born in Minsk in 1924, died 1941

מאשה ברוסקינה נולדה במשפחה יהודית בעיר מינסק ב-1924. בשנת 1941, ימים ספורים לפני פלישת גרמניה לברית המועצות, סיימה את בית הספר התיכון.

בסוף יוני 1941, כאשר הגרמנים כבשו את מינסק, הושמה משפחתה של מאשה, יחד עם שאר יהודי העיר, בגטו. מאשה הצליחה לברוח מהגטו אל הצד הארי של העיר, שם הצטרפה (בזהות בדויה) למחתרת האנטי-נאצית שהתארגנה בעיר לאחר הכיבוש. לפי הנחיית מפקד המחתרת היא התחילה לעבוד כסייעת בבית החולים לשבויי מלחמה סובייטים במינסק. 

במהלך עבודתה הבריחה לתוך בית החולים בגדים אזרחיים ותעודות מזויפות, אשר היו אמורים לאפשר לשבויים, משהחלימו, לברוח מבית החולים אל היערות ושם להצטרף ליחידות הפרטיזנים.

בתחילת אוקטובר 1941 ניסתה קבוצה גדולה של שבויי המלחמה להימלט מבית החולים. הבריחה נכשלה, חלק מהשבויים נהרגו ואלו שנשבו - עונו קשות. אחד מהם הסגיר את מאשה. ב-14 באוקטובר 1941 היא ועוד שני חברי המחתרת נעצרו על ידי הגסטאפו. היא הוכתה ועונתה לאחר שנתפסה, אך רוחה לא נשברה. היא הצליחה להגניב פתק לאמה מהכלא, בו כתבה כי הדבר היחיד שמדאיג אותה זה הצער שהיא גורמת לה. היא גם ביקשה ממנה להביא לה בגדים נקיים, כיוון שהיא רוצה להיות לבושה בצורה הולמת כאשר יוציאו אותה להורג.

ב-26 באוקטובר 1941 הוצאו להורג בתלייה מאשה ברוסקינה ושני חבריה למחתרת מינסק - קיריל טרוס וולדימיר וולודיה שרבצביץ'. הם הובלו בתהלוכה ברחובות מינסק כשמאשה, ידיה כבולות, נושאת על חזה שלט בו נכתב בגרמנית וברוסית: "אנחנו פרטיזנים וירינו בכוחות גרמניים". ההוצאה להורג בוצעה בשער מפעל לייצור שמרים על ידי חיילים גרמנים ומשתפי הפעולה הליטאים.

In June 1941, just after graduating from high school and after the Nazis had occupied Minsk, she managed to escape from the ghetto to the Aryan side of the city, where she joined the anti-Nazi underground in the city using a false Aryan identity. During her work at a hospital she brought civilian clothes and false documents, allowing prisoners to escape from the hospital to the forests to join the partisans there.

At the beginning of October 1941 a large group of prisoners of war tried to escape from the hospital but failed and some prisoners were killed and those captured - tortured. One of them reported Masha to the Gestapo.

On 14 October 1941, she and two others were arrested beaten and tortured when caught, but her spirit was not broken by the Gestapo. She managed to slip a note to her mother from prison, where she wrote that the only thing that worries her is the grief it causes her. She also asked her to bring her clean clothes, because she wants to be dressed appropriately when her death sentence is carried out.

On 26 October 1941, Bruskina Minsk, Kirill Tros, and Vladimir Volodya Srbtzbitz were hanged. They were first led in a procession through the streets of Minsk as Masha, with her hands tied, carrying a sign on her chest written in German and Russian: "We are partisans and shot German troops". The execution was carried out by German soldiers and Lithuanian collaborators.

שרגא פביאן הרשקוביץ (בודפשט 1907 - ישראל 1982) Shraga Fabian Herskovitz ( born Budapest 1907 - died Israel 1982)

מורה ורב. את תואר הדוקטור קיבל בפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת בודפשט ובסמינר לרבנים. בשנות השלושים לימד באוניברסיטת רומא ובתל אביב.

החל מ-1941 שימש כרב בבודפשט, והיה חבר הנהלת "בית הזכוכית".

ב-1947 עוטר באות של הרפובליקה ההונגרית.

ב-1949 עזב את הונגריה וניהל את המחלקה לתרבות בעיריית תל אביב. 

Fabian Herskovitz was a great teacher who received his PhD in Philosophy from the University of Budapest Rabbinical Seminary. In the 1930's he taught at the University of Rome and Tel Aviv. Starting in 1941 he served as a rabbi in Budapest, and was a member of the management of the "Glass House". In 1947 he was honored and decorated by the Republic of Hungary for his role in saving thousands of Jews. In 1949 he left Hungary, moved to Israel and became the director of the Cultural Department of the Tel Aviv Municipality.